הצמצם פתוח, הפוקוס מכוון-- התריס נסגר. קליק.
בתמונה: הריסות בשאטי. הרקע מטושטש והשמיים נמסים לתוך האדמה. שלהי דצמבר. שיירת רכבים נוסעת ומסמנת את סיום הפעילות. מאחורה, בניין עולה בלהבות. התמונה, כמובן, שקטה.

איך הכול התחיל?

פלגת התיעוד והצילום הוקמה ב2013 ,אבל תפקיד "לוחם התיעוד" קיים כבר מלפני. בתחילת האינתיפאדה השנייה (2000), היו ניסיונות להכשיר צלמים ללוחמה כדי לספק חומרים לצורכי הסברה ישראלית.

בסוף האינתיפאדה השניה (2002), חודש מרץ, הוחלט על מבצע "חומת מגן". צה"ל נכנס לאיו"ש כדי לפרק תשתיות טרור ולהשיב ביטחון לאזרחים. את המתעדים, שהיו דאז על תקן צלמים והכשרתם לא הייתה מספקת, היה מסוכן מדי להכניס לעומק שטח אויב. הרשות הפלסטינית האשימה את ישראל בטבח, והתקשורת העולמית הדהדה את המסרים של הרשות הפלסטינית. נרשמה עלייה חדה בהתקפות אנטישמיות באירופה. ישראל השקיעה שנים רבות בלהוכיח שלא התרחש טבח בג'נין, בעזרת עדויות מעמיקות ותחקירים, אך בלי תמונות מפריכות כדי לגבות אותן.

 סמל ליאור זיו ז"ל 

ליאור זיו ז"ל התגייס במרץ 2002 ליחידת ההסרטה של דובר צה"ל. התשוקה הגדולה ביותר שלו הייתה הצילום. כשהגיע ליחידה התחיל להתעניין בין היתר ביציאה לשטח, וצה"ל החליט לאפשר זאת ע"מ להשיג תיעודים לאחר המקרה בג'נין. התיעוד סייע לחיזוק תחושת הביטחון וסיפק ערך בזירת הלגיטימציה. כמו כן, התיעוד הציג את הישגיו המרשימים של צה"ל ב"חומת מגן".

ליאור נפל בחול המועד פסח, 20 באפריל 2003 ,במהלך פעילות מבצעית לאיתור מנהרות להברחת נשק ברפיח כשהיה חבור לכוחות גבעתי. נפילתו של ליאור ז"ל והמאורעות בג'נין גרמו להבנה שיש צורך לצלמים עם הכשרת לוחם. כך נוצר תפקיד המתעד המבצעי, לוחם-צלם.

המתעדים היום

כיום המתעדים נכנסים לאזורים המבצעיים והמסוכנים ביותר כדי להוציא משם את התיעודים הקריטיים והחשובים. רס"ל במיל' בנימין, 22 ,מתעד מבצעי, מספר: "התפקיד הוא מ-0 ל-100 .יום אחד אנחנו מצלמים תרגיל, וביום למחרת אנחנו חוברים ליחידה מיוחדת לדברים הכי מבצעיים שקורים בצה"ל."

בנימין אמנם כבר משוחרר, אך זומן למילואים במהלך המלחמה. הוא סיפר לי על הפשיטה על ביה"ח שיפא, בית החולים המרכזי של רצועת עזה שהתגלה במהלך המלחמה כמוקד טרור ואמל"ח עיקרי של חמאס. הפשיטה הייתה אירוע היסטורי, ולכן הנוכחות של המתעדים הייתה קריטית.

ההכשרה

המתעדים קודם עוברים טירונות 06 בחי״ר גבולות, ואז ממשיכים לאימון מתקדם במערך דובר צה"ל, שם הם לומדים צילום, עריכה ושילוב יכולות התיעוד בזמן הלוחמה. בנוסף, הם גם עוברים קמ"ד (קורס מקצועות הדוברות) במחנה גדעונים שאותו הם עוברים לצד מש"קי הדוברות.

המיונים

המיונים לתפקיד מורכבים משלושה שלבים: שלב א' - שליחת תיק עבודות הכולל צילומי סטילס וסרטי וידאו. שלב ב' - שלב מקוון בזום בו מסבירים על התפקיד ולאחר מכן ראיונות אישיים. שלב ג' - ראיון עם פסיכולוג הבוחן התאמה סופית לתפקיד. בתום הליכי המיון ולפני הגיוס, על המלש"בים לעבור סיווג בטחוני.

מיקה

סמל מיקה, 20 ,היא מתעדת מבצעית. מיקה הייתה בעזה מעל חודש, וחברה ללוחמים ולוחמות של חטיבת החילוץ. ״אני קודם כל לוחמת, ורק אז מתעדת. יש לי את היכולת והידע להסתדר בכל תוואי שטח, ככה אני מצליחה להשיג כל תיעוד.״ במסגרת החבירה שלה לחטיבת החילוץ היא עבדה גם לצד נשים וגם לצד גברים, ואפילו חברה ל669 ,שכללה רק גברים.

״בתור אישה, לא חשבתי שזה אפשרי שנשים ילחמו בעזה, הכול הרגיש כל כך בלתי נתפס בעבר... אבל הנה זה, פורץ דרך. אנחנו מראות כמה חשובות אנחנו לכוח הלחימה, שאי אפשר להסתדר בלעדינו. להיות אישה בתוך עזה הרגיש טבעי, אף אחד לא מצמץ, אפילו לא חשבתי על זה. באתי לפעול ולבצע״

ניצן

סמל ניצן, 19 ,היה בביתו במושב יבול בדרום הארץ כשהמתקפה ב-7 באוקטובר החלה. בתור לוחם הוא מיד יצא והצטרף לכיתת הכוננות של המושב. כוחות החמאס לא הצליחו לחדור למושב של ניצן, בגלל הגבורה של פלוגת הטנקיסטיות שהדפה אותם. שווה לציין שאותן טנקיסטיות היו בנות מחזור שלו בטירונות בחי"ר גבולות. ניצן היה בעזה חודשיים, ולחם לצד חטיבה 551 .הוא סיפר לי על התחושות בתור תושב הדרום: "הרגשתי שאני שומר על הבית; נכנסנו (לעזה) ממקומות שאני מכיר, מעבר ארז, זיקים- אלה המקומות שגדלתי בהם. הרבה מהחברים שלי היו תושבים של אותם יישובים שנפגעו הכי הרבה, הרגשתי שאני מגן עליהם."

"התפקיד של המתעד בזמן מלחמה הוא רב תחומי. התיעודים שלי היו על שערי עיתונים ובבית הדין בהאג, ולצד זה צילמתי גם סרטוני שבת שלום של חיילים ששלחנו למשפחות שלהם שחיזקו את המורל בעורף."

המתעדים מספרים את הסיפור של השטח - הגבורה, הצחוק, הכאב; כולם חלקי פאזל שיוצרים ביחד את השלם האמיתי, התיעוד שייכנס לדפי ההיסטוריה.