45 דקות מתחנה מרכזית באר שבע נמצא מחנה שבטה, בסיס הטירונות וההכשרה של חיל התותחנים. הגעתי אליו כדי להצטרף לצוות המפקדים של גיוס התותחנים האחרון (מרץ 2019). מהר מאוד עליתי על מדי ב', קיבלתי את ציוד המפקד והתחלתי לשחק את התפקיד, כדי שאוכל לתת לכם, הקוראים - המלש"בים והמתגייסים הטריים, טיפים אמיתיים לטירונות דרך החוויה שחוויתי.

מעכשיו אני כבר לא איתמר, אני המשה"ד (מש"ק הדרכה) שלכם. ירדתי לשטח והגעתי אל המטווח של סוללה 55 (דרקון) בחיל התותחנים. כ-80 חיילים וחיילות חיכו לי ולצוות המפקדים במטווחים. רק אתמול הם טווחו בפעם הראשונה, והיום הם מבצעים את ירי האיפוס (איפוס הכוונות בנשק). חלקם התרגשו וחלקם חששו.

הגיע הזמן למטווחים

בקרבת המטווח יש רעש חזק של ירי ומידי פעם גם בום עצום של תומ"ת (תותח מתניע) באימון. אשקר אם אגיד לכם שזה לא מבהיל בהתחלה, ולמרות שזאת לא הפעם הראשונה שאני נמצא במטווח גם אני נבהלתי - אבל מתרגלים לרעש תוך ממש כמה דקות. הצצתי אל עבר המטווח וראיתי שלכל שני טירונים מתלווה מפקד כדי לעזור, לחנוך ולוודא שהירי מתנהל בצורה נכונה ובטוחה. המפקדים מספרים לי שיום קודם הם חנכו אישית כל חייל וחייל במטווח הראשון. אני שואל שאלות, שומע סיפורים ורואה כמה קשובים המפקדים לחיילים וכמה הם מנסים לשפר את התנאים - גם בשטח.

בארוחת הצהריים קיבלתי משימה - לקחת פיקוד ולהכניס את החיילים לאכול. אני צועק להם "12 בתיאבון" (הפקודה שקוראת ל-12 הראשונים בטורים להגיע לקחת אוכל), והם עונים בלחש "בתיאבון המשה"ד". המפקדת שלצידי אומרת לי שזה לא מספיק חזק ושאני צריך לבקש מהם לצעוק שוב, אני חוזר על עצמי והם מבצעים זאת. עד שהייתי בנקודה הזאת לא הבנתי כמה מאתגר תפקיד המפקד יכול להיות. אתה מהווה לטירונים דוגמה, כל המבטים עליך, ואם אתה עושה פדיחה - כולם רואים וזוכרים את זה, ולעיתים גם צוחקים על זה.

במהלך היום, בין תכני הטירונות יש זמנים פנויים. כשכ-80 חיילים נמצאים בחוסר מעש יש חשש שיתפזרו, וזה באמת קורה. בתור טירון לא שמתי לב לזה, אבל בתור מפקד חששתי שאחד מהחיילים יעשה פעולה מסכנת - מהר מאוד הבנתי שמוטלת אחריות רבה על כתפיי. כדי למנוע את פיזור הטירונים, מבצעים עמידות בח' או בטורים, מסדר מימייה, משימות סידור וניקיון שונות, והתעסוקה גורמת לסדר.

כניסה לשגרה הצבאית יכולה להיות קשה וקצת מפתיעה, ובתוך הטירונות קשה לראות שההתחלה היא הדרגתית

לאורך כל 24 השעות שלי עם הטירונים כמשה"ד, בלטה לי הרעות והחברות בין הטירונים. מי שכבר סיגל לעצמו חבר או שניים - עבר את היום בקלות יותר: הם נעזרים אחד בשני במשימות, תומכים זה בזה ואפילו משמשים כאוזן קשבת אחד לשני - כל זה מקל על מהלך היום ששונה, מן הסתם, מהשגרה שקדמה לגיוס. חוץ מלהשאיר את החברים שלכם קרובים, כדאי שתשמרו גם על הפק"לים (פקודות קבע ללוחם) שלכם - אלה הדברים שתמיד צריכים להיות עליכם. מי שמאבד אותם - נענש.

הכניסה לשגרה הצבאית יכולה להיות קשה וקצת מפתיעה, ובתוך הטירונות קשה לראות שההתחלה היא הדרגתית. הקושי של המסעות מתגבר לאט לאט, המשמעת מתעצמת עם הזמן והטירונות עצמה נעשית קשה בהדרגתיות. כחיילים בצבא אתם תמיד צריכים להיות ערניים ומוכנים. תזכרו שלכל אחד בסגל יש תפקיד, אל תפנו בשאלות זוטרות למסו"ל (מפקד סוללה, סרן) אלא למפקדים האישיים שלכם, שתמיד כאן בשביל לעזור לכם.

לא חשבתי שאחרי שנתיים וחצי בשירות סדיר אחזור לטירונות - ובטח שלא כמפקד בטירונות קרבית. כשעשיתי את זה פתאום גיליתי שבלי הפחד והחששות הטירונות לא כל כך קשה. אם זוכרים שהמפקד משחק תפקיד, שהתגייסתם לצבא ושבסופו של דבר התפקיד שלכם הוא להגן על המדינה - אפשר לעבור את הטירונות עם חיוך. שתהיה לכם טירונות משמעותית, שהזמן יעבור מהר ושתכירו חברים לכל החיים!

בהצלחה!