"כשקיבלתי את הודעת השיבוץ שלי לתפקיד רכזת מתגייסים לא הפסקתי לבכות", נזכרת ספיר ליין. "קראתי על התפקיד באתר 'מתגייסים', ידעתי שזה תפקיד משרדי והאמנתי שרוב הזמן לא עושים יותר מידי, בכלל רציתי להיות קרבית. עד יום הגיוס וגם ביום עצמו, האמנתי שקצין המיון ישנה לי את השיבוץ. לפני שהתגייסתי לא עשיתי מיונים בכלל כי זה לא היה בראש שלי, לא השקעתי בכלום לאורך כל תהליך הגיוס שלי".

הייתי חוזרת בסוף השבוע הביתה ומסתגרת בחדר

 "משרשרת החיול הגענו לבסיס הטירונות. עברנו טירונות 02 (כשלושה שבועות) וקורס (כשלושה שבועות נוספים) בו למדנו את כל החומר המקצועי. בטירונות היה לי ממש קשה עם העובדה שבנות בגיל שלי מפקדות עליי. הייתי חוזרת בסוף השבוע הביתה ומסתגרת בחדר. בכיתי, בעיקר בגלל התפקיד ועל זה שאני סובלת בטירונות בלי המטרה שהצבתי לעצמי - לשרת בתפקיד קרבי".

חטפתי שוק

"אחרי שסיימנו את תקופת הטירונות וההכשרה הגענו ללשכת הגיוס בה הוצבנו. אני הגעתי לבסיס תל-השומר, הייתי מיועדת לשרת באחד מהמדורים ביחידת מיטב, אבל בריאיון עם הקצינה ביום הראשון שלי ביחידה ביקשתי להגיע למרכז השירות ולא למדור בגלל השעות ולשם הגעתי".

"בימים הראשונים כל חייל צמוד לנציג שירות ותיק ומאזינים לשיחות שהוא עושה. אחר כך מתנסים גם בדיבור, ועם הזמן מתחילים לענות לשיחות לבד", מסבירה ספיר. בתחילת השירות בתפקיד משרתים שמונה שעות ביום, עם הזמן כשצוברים ניסיון זה יורד לשש וחצי שעות ביום, ואחרי שנה וחצי במרכז השירות הטלפוני יורדים לשש שעות משמרת ביום". 

"כשהגעתי למרכז השירות חטפתי שוק. כמה שניסיתי לדמיין לעצמי מה זה, ולמרות שהיינו שם בסיור במהלך הטירונות - כלום לא הכין אותי לרגע הזה. ראיתי שיש המון אנשים סביבי, שכולם מדברים ושאני צריכה גם לשמוע את כולם ברקע וגם להתרכז בשיחה שלי, לא ידעתי איך אני אצליח להתמודד עם זה. הייתי בלחץ לעשות טעות בלייב מול המלש"ב. בנוסף, יש משמעת שצריך לעמוד בה".

בשירות הייתה לי הזדמנות לתקן למלש"בים אחרים את הטעויות שאני עשיתי בתהליך הגיוס שלי

עשיתי סוייץ' בראש

"כשעניתי לשיחות היה לי קשה מעצם העובדה שהתפקיד שקיבלתי היה נורא רחוק ממה שרציתי לעשות. תמיד הרגשתי את הפספוס הזה, אבל באיזשהו מקום זאת היתה חוויה מתקנת. כמלש"בית לא מילאתי את שאלון ההעדפות ולא התייצבתי למיונים שקיבלתי, כך שבשירות הייתה לי הזדמנות לתקן למלש"בים אחרים את הטעויות שאני עשיתי בתהליך הגיוס שלי".

לאורך כל חצי השנה הראשונה שלה בתפקיד התחרטה ספיר ליין על ההחלטה ללכת למרכז השירות: "הגשתי כמה טופסי 55 (טופסי בקשה להחלפת והעברת תפקיד), עשיתי הכל כדי לצאת משם. זה לא עבד. כל פעם שהייתי נשברת הייתי חוזרת עם טופס 55. כל פעם המפקד שלי היה מעודד ומרגיע אותי, ומוריד אותי מזה עד הפעם הבאה. זה היה הנוהל פעם בשבוע".

"היה לי מאוד קשה עד שעשיתי סוויץ' בראש. במסגרת התפקיד שמעתי סיפורים של אנשים שמתמודדים עם דברים יותר קשים ורציניים מההתמודדות שלי, זה מכניס לפרופורציות. אמרתי לעצמי 'אני מתלוננת על זה שאני כל יום באה, עונה לטלפון והולכת הביתה? אני ישנה בבית שלי ואוכלת אוכל ביתי' אנשים עוברים דברים מטורפים. הבנתי שאין לי את הזכות אפילו להתלונן. עם הזמן למדתי לאהוב את המקום ואת האנשים, וגם את העבודה. עברתי תהליך מאוד ארוך כשהבנתי שהמפקדים שלי נלחמים עליי, מתמודדים איתי, עוטפים ומכבדים אותי, לא מוותרים עליי ומרימים אותי - זה גרם לי להעריך אותם חזרה".

צריך ללמוד למצוא את הטוב בכל תפקיד

הכל תלוי בגישה

"ככל שצברתי את הידע - התחלתי להרגיש טוב יותר בתפקיד. כשהתחילו להגיע הצלחות, כלומר כשהצלחתי לעשות משהו שלא הייתי חייבת, כשנלחמתי על בקשה וידעתי שאם לא הייתי נלחמת על כך המלש"ב לא היה מקבל את מה שביקש - אלו דברים מספקים שעושים את היום. זה גרם לי לעשות את הסוויץ' בראש. שיניתי את הגישה, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לנסות בדרך אחרת - וזה עבד טוב. כשמגיעים כל יום בגישה חיובית - השירות עובר מהר יותר ובכיף".

הכל תלוי בגישה שמגיעים איתה: "אפשר להגיע בגישה שלילית ולהגיד כל הזמן  'למה אני פה, איך לא בא לי להיות פה', ולבכות פה ימים שלמים והזמן לא יעבור. מצד שני אפשר להגיע בגישה חיובית, לתת את המקסימום ולעשות זאת בשמחה".

"בכל תפקיד יש יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר בחיים, אבל צריך ללמוד למצוא את הטוב בכל תפקיד. מרכז השירות רק משתפר, הוא עבר שיפוץ מטורף, יש מטבח מאובזר, דואגים שיהיה לחיילים כמה שיותר כיף וטוב להעביר פה את היום שלהם. העבודה היא במשמרות של שש וחצי שעות, מתוכן 40 דקות הפסקת אוכל ועוד רבע שעה הפסקה. סביבת העבודה שלנו נעימה ומלאת חברים, גם בימים קשים שיש הרבה ממתינים עוברים ומחלקים לנו תה וקפה".

"אנחנו עוזרים לקבוע את העתיד של אותם המלש"בים שמתקשרים אלינו. אנחנו שומעים מהמלש"בים דברים שהם לא מצליחים להביע בפנייה בכתב, אך כן מצליחים להביע בטלפון".

חשיבות התפקיד

"אחרי שנה וחצי בתפקיד הרגשתי שאני לא מספיק ממצה את עצמי כנציגה במרכז השירות הטלפוני ושאני רוצה לתת מעצמי יותר, וקודמתי לתקן בכירה. במסגרת התפקיד, הבכירה מסתובבת בין נציגי השירות ועונה להם על שאלות מקצועיות ושאלות שדורשות בירור מעמיק יותר. זה תפקיד שמהצד נראה הרבה יותר קל כי את לא עונה לטלפונים, ואת קצת יותר חופשייה אבל זה יותר קשה: את כל היום על הרגליים ואת לוקחת על עצמך יותר אחריות, כי התשובה שהנציג נותן למלש"ב זאת התשובה שאני נותנת, ואם התשובה שגויה זה על אחריותי".  

"התפקיד של הבכירה מצריך שעת עבודה נוספת ביום. אם מחברים את זה לסיפור שלי מתחילת השירות, כשהגעתי למרכז השירות כדי להיות בבסיס כמה שפחות שעות - בסוף מרצוני התקדמתי בתפקיד כדי להיות פה יותר שעות".

"במהלך השירות למדתי לקחת הכל בפרופורציה וללמוד לא לוותר, כי אם בחצי השנה הראשונה שלי בשירות המפקד שלי היה מוותר עליי - לא הייתי מצליחה לסיים את השירות. במבט לאחור, אני כל כך שמחה שהגעתי למרכז השירות ושנשארתי שם. לא הייתי מחליפה את התפקיד והשירות שלי בחיים".