ליהי, תצפיתנית בחמ"ל האוגדתי בעזה שהתגייסה באוקטובר 2023 - ממש בתחילתה של המלחמה, סיפרה על התפקיד בתשוקה רבה, תוך הבנה של האחריות הרבה המונחת על כתפיה במסגרת התפקיד. היא סיפרה מה באמת נדרש מתצפיתנית בצה"ל על מנת לבצע את תפקידה בצורה הטובה ביותר.

השגרה בתפקיד

"אני יודעת שהתפקיד משמעותי ומבצעי ואני שמחה מאוד לבצע אותו. זאת לא קלישאה שאומרים שתצפיתניות מאוהבות בגזרה שבהן הן פועלות. אנשים לא יבינו את זה, כי הרי איך אפשר להתאהב בגזרה של אויב? זה מטורף" ליהי מסבירה בלהט. ביקשתי ממנה לתאר גם את היום שלה: "השמירות הן 'ארבע שמונה'; 4 שעות משמרת, 8 שעות כוננות, 4 שעות משמרת ו8 שעות שינה. זה מאתגר, אבל זו שגרה מעולה ואני מבינה את חשיבותה. יש לנו גם ימי חופש, שם אנחנו עושות את כל הסידורים שאנחנו צריכות".

החמ"ל האוגדתי בעזה

"החמ"ל שלנו מאוד שונה מחמ"לים אחרים בכל הארץ. החמ"ל מורכב מכמה גזרות ברצועת עזה, ובכך אנחנו מחליפות גזרות על פי מה שהאוגדה שלנו צריכה: בכל כמה חודשים הגזרה מתחלפת - מרפיח, חאן יונס ועד בית חנון. בחמ"ל שלנו אנחנו מסתכלות יותר לעומק - אנחנו מובילות כוחות לוחמים ושומרות עליהם בשטח. קוראים לנו גם ממ"חיות - מנתחות מודיעין חזותיות".

ליהי ספרה לי גם על השירות באוגדת עזה בצל המלחמה: " כששובצתי לאוגדת עזה לא הופתעתי, הרגשתי שצריך אותנו. אני חושבת שבאוגדה שלנו יש משהו אחר כי אנחנו התמודדנו עם הפחד הגדול ביותר של כל תצפיתנית. אבל אני יודעת שהפיקו לקחים, אני מרגישה ורואה את זה".

המשמרות

"אני לא כל כך יכולה לספר לך מה אני רואה... קודם כל אני מגיעה ועוברת חפיפה על ידי הפיקוד שלי - אני שומעת על ההישגים של החמ"ל מהמשמרת האחרונה, ואז אני נחפפת על ידי התצפיתנית שאותה אני מחליפה ומתחילה את המשמרת". פעם ראשונה זה תמיד מלחיץ, ככה גם המשמרת הראשונה בחמ"ל: "איך שהתיישבתי התכווצה לי הבטן. פחדתי, אבל עברתי את המשמרת הזאת בהצלחה והבנתי שאני יכולה להיות יותר בטוחה בעצמי. אני מכירה את הגזרה, למדתי איך לתקשר עם הכוחות בשטח, אני יודעת מה צריך לעשות. אין לי ממה לפחד. ככה אני לאט לאט נרגעת, אני רואה שהכל בסדר. זה לגיטימי וחשוב לבוא דרוכות".

"מתנה מהשירות" - לא כקלישאה

בתוך השגרה האינטנסיבית של התצפיתניות, נרקמות חברויות יוצאות דופן שמלוות אותן גם מעבר לשירות הצבאי. "הקשר בחמ"ל הוא משהו מיוחד, את חיה איתן, אוכלת איתן, עושה איתן משמרות, את לא עוזבת אותן לשניה. לפעמים זה מרגיש כבר מעבר לחברות. את יושבת איתן ארבע שעות במשמרת ואתן לא מפסיקות לדבר. את מגיעה לעומקים שבחיים לא חשבת שתגיעי עם בנות שהכרת לא מזמן.

לפני הגיוס, נפתחה קבוצת ואטסאפ של גיוס לתצפיתניות שמתגייסות באותו יום, ומשם הכרתי מישהי והבנו שאנחנו מאותה עיר. נפגשנו בלשכת גיוס, עלינו יחד לאוטובוס, הגענו ביחד לשרשרת החיול, ושובצנו לאותו בסיס - לאוגדת עזה. ומאז אנחנו חברות. היא יצאה לקורס מ"כים ועכשיו אנחנו שוב באותו בסיס. אני מרגישה שזכיתי בה, יש לי חברה לחיים. יש לי עוד המון חברות טובות שהכרתי בתפקיד, אבל איתה אני עוברת הכל, היא ה'supporter biggest 'שלי".

משמעותית

"הרגשתי בעקבות המלחמה שיש יותר משמעות לתפקיד. כשאני מספרת לאנשים שאני תצפיתנית מסתכלים עליי בגאווה. פתאום אומרים לי שאני גיבורה. אני גם מרגישה ככה, אנחנו באמת עושות עבודת קודש".

"בגלל שאני בתפקיד מבצעי, ברגע שאני מסכלת אירוע או שנכנס כוח לתמרון ואני מגנה עליו; מזהה את האיום ומסכלת אותו עם הכוח בשטח, אני מרגישה את הסיפוק הזה. באתי להיות מבצעית, לנטרל את האויב ולהגן על המדינה שלי".

ביקשתי ממנה לספר על תוכניות להמשך השירות: "תמיד יש את השיח הזה עם ההורים על יציאה לקורס מכ"ים, ההורים שלי מאוד רוצים שאצא אליו, וגם לי זה מאוד חשוב".

מאחלת בהצלחה לליהי בהמשך השירות, ולכל התצפיתניות שמתגייסות בקרוב!