איך נראו הטירונות והקורס?

"אני חושבת שהייתה לי את הטירונות המשמעותית ביותר שיכולה להיות לחיילת בצבא" מספרת הילי בגעגועים. "את הטירונות והקורס עוברים בבסיס ג'וליס שנמצא באשקלון. עברתי טירונות 02 מקוצרת בעקבות נגיף הקורונה ובנוסף לטירונות קורס שארך חודש וחצי. 

בתחילת הטירונות מתחלקים לשלוש מחלקות, כל אחת מהמחלקות לומדת בקורס על פיקוד אחר בארץ (צפון, מרכז ודרום). למשל, אני הייתי במחלקה שלמדה על פיקוד דרום, אז למדתי על הגזרה שבה אשרת, על מדינות האויב הדרומיות לארץ שלנו ועל הרקע ההיסטורי שלהן" מספרת בהתלהבות.

"במהלך הקורס למדנו איך סמבצ"ית צריכה לתפקד בחמ"ל ובזמן אירוע אמת, לכן עברנו  הרבה סימולציות ובסוף הקורס גם תרגיל חמ"ל מסכם. לאורך הטירונות והקורס המפקדות החדירו אצלנו את משמעות התפקיד, מה שלא הבנתי באותה תקופה עד שבאמת התחלתי את התפקיד עצמו. המפקדות אמרו לנו תמיד 'אתן תבינו איך זה להיות סמב"ציות כשתחוו חמ"ל' והן צדקו" משתפת אותי.

לשרת בגזרה חמה, לא מה שחשבתם!

"אני משרתת במנהלת התיאום והקישור לעזה ביחידת מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) שבראשה עומד האלוף רסאן עליאן. מטרת היחידה היא לייצר באמצעות הכלים האזרחיים שקט ביטחוני לצד הכוחות הלוחמים, אם בגזרת הדרום באמצעות מת"ק (מנהלת תיאום וקישור) עזה, ואם ביהודה ושומרון באמצעות המנהל האזרחי.

לשרת בגזרה חמה יכול להיות די מלחיץ לפעמים, אבל אני חושבת שזה כל היופי שיש חוסר ודאות. אני יכולה לקום בבוקר, לחשוב שיהיה יום רגוע ובמהלכו אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם אירוע. למשל, כשהתחילה ההסלמה במבצע 'שומר החומות', מצאנו את עצמנו מתפנים מהבסיס כי הוא מאוד קרוב לאזור ההסלמה. למרות שעברנו בסיס עדיין היינו על אותה הגזרה. היה הרבה לחץ במהלך המבצע בעיקר בגלל שהיינו די קרובים לאזור החם, אבל היה מספק מאוד. במהלך המבצע סגרתי 21 ימים בבסיס, אבל למרות הסגירות והימים הארוכים, הרגשתי מאוד משמעותית שזה היה שווה הכל.  הוקפצתי לבסיס, כי היו זקוקים לי, זו תחושת שליחות. את מבינה שלא הוקפצת לשווא אלא באמת צריכים אותך" אומרת בחיוך. "היה רגע שאני לא אשכח - באחד הימים כשחזרתי הביתה, אמא שלי ראתה טלוויזיה והייתה כתבה על המבצע 'שומר חומות' , הראו את הגזרה שאני משרתת בה והתמלאתי גאווה וממש התלהבתי, סוג של טפיחה על השכם לעצמי".

מה היא שגרת היום יום שלך?

"איפה שאני משרתת, העבודה היא במשמרות, באופן כזה של 12 שעות משמרת ו-12 שעות מנוחה. סמב"ציות פתורות ממסדרים אז אנחנו פשוט קמות למשמרת שלנו.  משמרת לילה חופפת את משמרת יום - נגיד אם היה אירוע במהלך המשמרת וכדומה, כדי שנהיה תמיד מעודכנות" מסבירה על השגרה. "החמ"ל הוא הלב הפועם של הבסיס, כולם מגיעים לחמ"ל, ככה שאנחנו מכירות את רוב האנשים בבסיס וזה כיף. 

סמב"צית היא תומכת לחימה שנחשפת למידע ברמת 'סודי ביותר', שרוב החיילים בשירות הסדיר לא נחפשים אליו או לכמות גדולה כזו של מידע. סמב"צית יוצרת דיווח עדכני ומדויק מהשטח, מפיצה אותו לגזרה שבה היא משרתת, למפקדים שנמצאים עמה ולחמ"לים האחרים. ככה הדרגות הבכירות יודעות איך לתפעל את האירוע".

ספרי על האירוע הראשון שהיית נוכחת בו.

"ביום השני שלי במת"ק, הייתי צריכה לצאת הביתה (זה היה ביום חמישי), אבא שלי כבר הגיע לאסוף אותי והודיעו שהייתה חדירה של מחבל בגזרה. התריעו לנו שאסור לצאת מהבסיס, אני נלחצתי כי הכל קרה מהר והיה מטורף לראות איך הסמב"ציות פעלו בזמן אמת. הייתי חדשה, עוד לא הבנתי איך דברים עובדים ולראות הכל מהצד ממש הלהיב אותי. אני זוכרת שאמרתי לעצמי 'גם אני רוצה להיות ככה, גם אני רוצה לתפעל אירוע אמת בידיוק כמותן'. כשאת נכנסת לעבודה עצמה את מלאת אדרנלין, הלב מתחיל לפעום ואת פשוט מצליחה לתפקד. זה ממש כמו קסם, בסופו של דבר את אפילו נהנת מזה", מספרת בבטיחון.

"מי שלא משרת בחמ"ל לא יבין מה זה כשהגוף מתמלא באדרנלין והלב דופק מהר כשיש אירוע של זמן אמת. אחרי תפעול אירוע כל הסמב"ציות בחמ"ל מאוד מתגבשות, מדובר בניצחון משותף שלנו. אנחנו קוראות לזה 'אחוות סמב"ציות, אחוות חמ"ל'",מספרת בגאווה.

מהן התכונות הנדרשות לתפקיד?

"קודם כל סמב"צית צריכה להיות אסרטיבית ובעלת קור רוח במיוחד במצבי לחץ. אחת התכונות הכי חשובות לסמב"צית היא לדעת לעבוד תחת לחץ כי הכל הוא מ0 -100 ואסור להיות שאננה, במיוחד בזמן אירוע אמת. לכל הדואגות, לעבוד תחת לחץ זו תכונה נרכשת. למשל, אני לא חשבתי שאצליח לעמוד בלחץ והתגברתי על זה והיום אני במקום אחר לגמרי" משתפת.

"טיפ שלי, תפתחו 'עור של פיל' לגבי סיטואציות מסוימות ופשוט תתרכזו בעבודה שלכן ותסמכו על עצמכן ועל השותפים שלכן לחמ"ל".

ממני אליכם

"אני מאחלת לכן המון הצלחה, מדובר באחד התפקידים הכי מספקים בצה"ל והוא מאוד מהנה וחוויתי. הכי חשוב לקחת הכל בקלות אך ברצינות ולהנות מהדרך כי לפעמים מפספסים את הדרך שהיא מהנה לא פחות מהעשייה. ולפעמים גם אני צריכה להזכיר לעצמי להנות מהדרך, כדי להסתכל אחורה ולראות כמה כיף היה ולהיות גאה בעצמי".