הדר פרידמן, מתעמלת אמנותית מגיל 7, ושני בקנוב, שנמצאת בענף מגיל 3, הצטרפו לנבחרת האמנותית הקבוצתית לפני כשלוש שנים ומשם זכו בתחרויות שונות; אליפות העולם, אליפות אירופה וכמובן במדלית הכסף כסגניות אלופות אולימפיות.

דריה אטמנוב, העוסקת בהתעמלות אמנותית מגיל 6 - זכתה באליפות אירופה, מקום שלישי באליפות העולם ובמשחקים האולימפיים סיימה במקום החמישי בגמר התחרות הקרב-רב האישי.

התחושות לגיוס

"האמת שאני נורא מתרגשת", מספרת הדר. "אני רוצה לחוות כל דבר קטן בצבא. הטירונות זו גם הזדמנות טובה להכיר חברים חדשים".

שני משתפת: "אני באה לחוות ולתרום למדינה בכל דרך. שמעתי מחברות ומבני המשפחה שהם מאוד נהנו בצבא וזו חוויה של פעם בחיים".

"מגיל קטן הסתכלתי על חיילים בהערצה. היום אין גאה ממני להיות חלק מהם", אומרת דריה בחיוך.

שלוש הנציגות הציגו כי ההתעמלות האמנותית בנתה להן את האופי והביטחון העצמי. לטענתן, מגיל קטן הן למדו שהן יכולות לעשות כל דבר שהן ירצו ולהגיע לכל מטרה שהן יציבו בפניהן.

הדר הוסיפה, "תחושת העצמאות שמוטלת עליי ועל החברות שלי לקבוצה, תורמות מאוד לעתיד ומשפיעות על מי שאני היום".

גם שני מרגישה כך; "ההתעמלות האמנותית בפרט נתנה לי ביטחון עצמי ונכונות להתמודד עם אתגרים, גם בצבא".

על פי דריה, "כל ספורט הוא מחשל, אבל בענף ההתעמלות האמנותית יש משמעת ושקדנות מכל ענף אחר".

- מימין: שני בקנוב והדר פרידמן במשחקים האולימפיים

הייתן באולימפיאדה, ייצגתן את המדינה בכבוד. למה חשוב לכן להתגייס?

הדר:

"כשזכינו במדליה האולימפית, שאלו אותנו למי אנחנו מקדישות את הזכייה, וישר ענינו שאנחנו מקדישות למדינה שלנו. במיוחד אחרי השבעה באוקטובר, יש חשיבות רבה לייצג את המדינה, ובעיניי להתגייס לצבא בתור תואר של סגנית אלופה אולימפית - זה עוד מקור גאווה בקריירה".

שני:

"לדעתי כל אדם במדינה, במיוחד בתקופה הזו, צריך לתת מעצמו ולעזור במה שהוא יכול, אנחנו מבינות את החשיבות בייצוג עולם הספורט בצה"ל, זה הצבא של כולנו".

דריה:

רציתי מאוד להתגייס. אני לא שונה מאף אחד. נלחמתי והבאתי גאווה למדינה בשנים האחרונות: זכיתי בתחרויות והשמעתי את ההמנון, אבל זה לא סותר את הגיוס לצבא. גם המלחמה השפיעה על הדחף להתגייס - ואני מתגייסת בגאווה ושמחה שאני יכולה לתרום ולהשפיע בעוד דרך למדינה".

הבנות מתגייסות כגיוס כללי, ולאחר הטירונות ישובצו לתפקידים שונים - בהתאם ליכולתיהן ולזכויותיהן כספורטאיות אולימפיות.

"אנחנו מודעות שיש לנו זכויות והקלות שבזכותן נוכל להמשיך ולעסוק בספורט ולצאת לתחרויות. אנחנו מתאמנות שישה ימים בשבוע, כ- 10 שעות בכל יום, אבל מאמינות שנצליח לשלב בין הצבא ובין הענף".

את הטירונות נעבור ללא זכויות של ספורטאי במעמד אולימפי, ואת ההקלות נקבל במהלך השירות הצבאי בתקופת הסדיר".

- דריה אטמנוב במשחקים האולימפיים

איפה אתן רואות את עצמכן בעוד 10 שנים?

הדר

"אני חושבת שעדיין אהיה בתחום ההתעמלות, אפילו להתמקצע כמאמנת. אני מאוד אוהבת את התחום הזה.

אם אני רוצה משהו - אני מגשימה אותו. למדתי לא להרים ידיים גם כשהכי קשה, ואני חושבת שזה יפתח לי המון דלתות בחיים".

שני

"האמת שאני לא יודעת לומר, אני תמיד הולכת עם מה שאני עושה ואני תמיד מגשימה את עצמי, כמו האולימפיאדה - שכרגע היה ההישג הגדול ביותר שלי".

דריה

"החלום שלי הוא ללמוד רפואה, עם זאת אני עדיין רוצה להשקיע באימונים. אני נהנית מההשקעה ומהעבודה בספורט".

איפה המדליה נמצאת?

הדר

"המדליה נמצאת בתוך הקופסה המיוחדת של האולימפיאדה. אני שומרת עליה ממש טוב - עבדתי שנים רבות בשביל להשיג אותה".

גם שני מספרת ש"המדליה נמצאת בקופסת האולימפיאדה, ויש לה מקום מיוחד משלה על השידה, ועדיין בכל פעם שאני מסתכלת עליה, אני נזכרת בהישג המטורף שלנו כמדינה ושלי בפרט".