עבור סגן נ' ממטולה, מפקדת מחלקת טירונים בבית הספר להגנה אווירית (ביסל"א) , תחושת השליחות מתעצמת כשהיא יודעת שהפעולות שלה מגינות על האנשים היקרים לה: ” אני אחראית על חיילים חדשים שלומדים את המערכת ומשם מגיעים לגדוד הצפוני. זו סגירת מעגל מעניינת, עד עכשיו הגנתי על הבית והיום אני מלמדת טירונים להגן על הבית שלי".

השירות של נ'

נ' התגייסה בנוב' 21 לתפקיד לוחמת כיפת ברזל: "הגעתי כטירונית ונכנסתי לבית ספר להגנה אווירית. שם הוסמכתי רובאי 03 במשך חודש וחצי, זאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת. בתקופה אחריה התמקצעתי אך ורק במערכת הנשק שאליה יועדתי - כיפת ברזל. אחרי זה חילקו אותנו לגדודים, שם שירתתי כלוחמת הגנה אווירית".

התפקיד מאפשר להתפתח לתפקידים נוספים: "אפשר לצאת לקורסים שונים, קורס חובשים, הליך של קצונה, קורס מ"כים. יש המון נקודות פיתוח לחיילים אחרי תקופה כלוחמים בגדודים". אחרי תקופה כלוחמת הגנה אווירית, נ' המשיכה לקורס מפקדים, בה"ד 1 ולהשלמה חילית: "סיימתי קורס קצינים ממש בתחילת המלחמה וישר שלחו אותנו לעשייה מבצעית. היום אני מ"מ טירונים אחרי שתקופה ארוכה הייתי בגדוד ונלחמתי. אני אחראית על חניכת חיילים שנשלחים לקריית שמונה, לבית הילל, ממש להגן לי על הבית. זו זכות בשבילי לחנוך אותם, זה מצריך ממני להיות הכי טובה בחינוך ובעבודה שלי. בסופו של דבר זה אינטרס שלי - ככל שהם יהיו יותר טובים, ככה הבית שלי, המשפחה שלי, החברים שלי יהיו מוגנים יותר".

קרוב לבית, קרוב ללב

"אני גרה במטולה, אני מפונה מהיום שהתחילה המלחמה" מספרת סג"ן נ'. על התקופה האחרונה היא משתפת: "היינו בתקופת נדידה: הייתי 50 יום רצוף בבסיס, וכשיצאתי לא הייתה לי את האפשרות להגיע הביתה. כל פעם יצאתי לאפטר בצימר או בית מלון. תקופה ממש ממש משונה, אבל זה נתן לתפקיד שלי משמעות חדשה".

במסגרת התפקיד והפרויקט החדש, נ' משרתת ממש ליד הבית: "הייתה תקופה ששירתתי בסוללה ממש ליד הבית שלי, ממש ברמת הגולן. היירוט הראשון שלי היה משם: יירטתי כטב"מ וממש ראיתי את מטולה כאיזור הגנה. הרגשתי שאני הלכה למעשה מגנה על הבית. הרגשתי ממש אחריות על הכתפיים שלי".

וזה לא קורה במקרה: "יש ממש עקרון מנחה, שחיילים ישמרו על הבית שלהם, שישרתו במקומות ליד הבית שלהם. יש לי חייל שמפונה מקריית שמונה והיום משרת ליד הבית שלו. זה נותן מוטיבציה מאוד גבוהה לחיילים. אנחנו ממש יושבים ומסתכלים איפהכל חייל גר ומשבצים אותו בגדודים קרובים לבית שלו".

תחושת משמעות

"בעיקר בתקופה הזאת, שכל חייל בצה"ל מממש את התפקיד שלו, זה מעלה את תחושת המשמעות. עכשיו אנחנו מממשים את הייעוד שלנו ואין דבר יותר חזק מזה". נ' מספרת בגאווה על השירות. היא משתפת על תחושת המחויבות שבאה יחד עם השירות ליד הבית: "את מבינה את גודל האחריות - אם לא תיהי מספיק עירנית במשמרת את עלולה לסכן אזרחים ולסכן את הבית שלך. תחושת השליחות גורמת לי להרגיש שזה אינטרס שלי אישית".

גם התגובות מהסביבה לא מאחרות להגיע: "הייתה ילדה שאמרה לי: 'אני לא מרגישה שאני צריכה לפחד, יש כיפת ברזל. יש מי שישמור עלינו, אני מרגישה שאני יכולה ללכת לחוג שלי, לטייל בחוץ ולשמור על שגרה'. הנחלתי את זה גם לחיילים שלי: אנחנו משמרים את השגרה של האזרחים - שומרים על עורף חזק וזה מייצר שגרת מלחמה בריאה יותר, כמה שאפשר. הלוחמים חוזרים מלבנון ומעזה למקום בטוח - ישראל בטוחה בגלל כיפת ברזל.".

השגרה בתפקיד

במערך ההגנה האווירית כל לוחם מתמקצע במערכת נשק אחרת. נ' פועלת בעיקר במערכת כיפת ברזל, מערכת הגנה אווירית ליירוט איומים אוויריים בטווחים קצרים: "זאת אחת ממערכות הנשק הכי פעילות במלחמה. היא לא הפסיקה לעבוד מה-7 באוקטובר בכל זמן שצריכים אותה. בעודנו מדברות יש אזעקות בצפון וזה אומר שאחת ממערכות הנשק פועלת, המערכות עובדות בלי הפסקה".

בין יירוט ליירוט, בין אזעקה לאזעקה, ל-נ' מאוד חשוב לשמור על שגרה: "בזמן מלחמה אני כמפקדת מחלקה - מאוד מנסה לשמר שגרה, אימונים, מסדרים, לקום בבוקר, לסדר את המיטה, זה שומר על שפיות. חשוב גם להמשיך ולתרגל את החומר המקצועי כי בסופו של דבר אנשי כיפת ברזל הם אנשי מקצוע לכל דבר. בתוך כל העשיה מנסים לשמור גם על גיבוש והוויה בין הפלגה, מכניסים פעילויות גיבוש וערבי מחלקה שיכניסו לחיילים רוח במפרסים כי הם עובדים מאוד קשה".

סיפורים לחיים

לכל חייל יש לפחות סיפור אחד מהשירות שיחקק לו בזכרון לנצח, ביקשתי מ-נ' לספר לי על שלה: "היה יום אחד שהתחלתי לשמוע רעש של המון שיגורים - הבנתי שיש מטח לאזור שלנו, לקחתי קסדה וציוד לחימה, רצתי לעמדה, ופתאום אני שומעת בום. נפילה רצינית, ממש אצלנו באתר. הבנתי שיש לי חייל בעמדה קרובה לשם. התחלתי לדמיין לעצמי מה אני הולכת לראות כשאני אגיע לעמדה של הנפילה, זה הפחיד אותי. החרדה הייתה בי אבל התאפסתי ורצתי לשם. הגעתי וראיתי את החייל שלי עומד באיתנות ועוצמה אל מול הנפילה שהייתה בערך חמישים מטרים ממנו, ומסביר לי על האירוע בקור רוח, הרגשתי גאווה. זה לא גאווה כי אתה הצלחת, זה גאווה כי הצלחת להנחיל חוסן בחייל שלך".

לכל חייל יש לפחות סיפור אחד מהשירות שיחקק לו בזכרון לנצח, ביקשתי מ-נ' לספר לי על שלה: "היה יום אחד שהתחלתי לשמוע רעש של המון שיגורים - הבנתי שיש מטח לאזור שלנו, לקחתי קסדה וציוד לחימה, רצתי לעמדה, ופתאום אני שומעת בום. נפילה רצינית, ממש אצלנו באתר. הבנתי שיש לי חייל בעמדה קרובה לשם. התחלתי לדמיין לעצמי מה אני הולכת לראות כשאני אגיע לעמדה של הנפילה, זה הפחיד אותי. החרדה הייתה בי אבל התאפסתי ורצתי לשם. הגעתי וראיתי את החייל שלי עומד באיתנות ועוצמה אל מול הנפילה שהייתה בערך חמישים מטרים ממנו, ומסביר לי על האירוע בקור רוח, הרגשתי גאווה. זה לא גאווה כי אתה הצלחת, זה גאווה כי הצלחת להנחיל חוסן בחייל שלך".