מחלום למציאות

עוד לפני שהתגייסתי ידעתי שארצה לצאת לקצונה מתפקיד כזה או אחר. על מסלול ייעודי לקצונה שמעתי מאחותי שהייתה גם היא במסלול. אחרי ששמעתי שהיא מרוצה מהמסלול וחווה שירות משמעותי, החלטתי שגם אני מעוניינת ללכת בדרך הזו. לאחר שהתגייסתי למסלול, הגעתי למערך המילואים ואחרי הקורס שובצתי כמש"קית משאבי אנוש (משא"ן), מה שעד לא מזמן נקרא מש"קית קישור וגיוס.

כחלק מהמסלול, אחרי מספר חודשים יצאתי לקצונה בבה"ד 1. אחרי ההשלמה המקצועית, ביקשתי לחזור לאיו"ש ושובצתי בחטיבה המרחבית (חטמ"ר) יהודה. היום אני קצינת המילואים של החטמ"ר ויש תחתי שני גדודי חי"ר במילואים. החטיבה שלנו אחראית על הגנה באזור דרום הר חברון ומערת המכפלה.

תמיד תשאף להגיע הכי גבוה שאפשר

את הדרך שלי התחלתי בטירונות 02 בעיר הבה"דים ולאחר מכן קורס, שארכו סך הכל חודשיים. טירונות של מסלול קצונה ייעודית שונה מטירונות רגילה, כי אנחנו מיועדים להיות קצינים בעתיד הלא רחוק. לכן, במסלול הזה כבר מההתחלה מתייחסים לכל חייל כקצין מבחינת המשמעת והסדר, ומצפים ממך כבר ליותר - שתגדיל ראש, תצטיין ותמיד תשאף להגיע הכי גבוה שאתה יכול. רואים את זה גם על החברים שאיתך בקורס, אלו אנשים מאוד איכותיים.

כבר מהיום הראשון של הטירונות מתחילים ללמוד את 'מקראות ישראל' - מבחן ידע כללי שאותו צריכים לעבור כמבחן רף לכניסה לקורס הקצינים. לומדים על כל מלחמות ישראל, על העליות השונות, על נשיאי המדינה, על ראשי המטה הכללי ועוד. בוחנים אותנו על הנשק, עושים מטווחים, סדרות שטח ובר אור (מבחן כושר פיזי) שגם הוא מבחן רף. כבר בקורס של הקצונה הייעודית מתחלקים ל-2 תחומים: סדיר ומילואים.

מתחילים ברגל ימין

בתקופה שבה נכנסתי לתפקיד עדיין היו שולחים צווים מודפסים בדואר כדי לזמן מילואימניקים. ביום הראשון שלי בתפקיד כחיילת, אני זוכרת איך ישבנו כל הלילה בשביל לסגור את כל המעטפות ולשלוח אותם מהר ככל האפשר. רק הגעתי וכבר נכנסתי לעבודה. ישבנו כולנו יחד, כמו פס ייצור - אחת מקפלת, אחת ממרקרת, אחת מדביקה ואחת רושמת את השם. אל תדאגו, היום זה כבר ממש לא ככה, אנחנו מזמנים אותם דרך האינטרנט. למרות העומס והלחץ שחווינו אז, אני זוכרת הכל כחוויה חיובית, עברנו את זה כולן יחד וזה גיבש אותנו.

ביום הראשון שלי בתור קצינה, הגעתי ישר לשבועות ראשונים של תעסוקה מבצעית של הגדוד. תעסוקה מבצעית, זו תקופה שבה הגדוד הולך לתפוס קו באחת הגזרות באיו"ש. במשך חודש, גדודי הסדיר שנמצאים שם בדרך כלל, יוצאים להתאמן וגדודי המילואים תופסים קו במקומם - עושים שמירות ועושים מבצעים ופשיטות באזור. זה היה מאוד מורכב להיכנס לדבר כזה כשאני בקושי מכירה את המפקדים בגדוד או את החיילות שלי. נכנסתי לתוך זה והמפקדים והסגל ממש עטפו אותי ותמכו בי, בזכותם התגברתי על הקושי.

מוקירים את העבודה שלנו

במהלך הקורס למדנו את החומר המקצועי דרך ספרים וביקורים באוגדות מילואים כדי לראות איך זה נראה בפועל. נפגשנו גם עם אנשי מילואים על מנת להבין את המורכבות של העבודה עם האוכלוסייה הזו. אנשי מילואים הם אוכלוסייה מאוד מיוחדת, צריך להיות רגישים מאוד כי הם לא כמו הסדירים שנמצאים כל הזמן לידך ואפשר לפנות אליהם ישירות.

מדובר באזרחים, אנשים עם משפחה וילדים ועבודה וחייבים לקחת את זה בחשבון. אני מאוד אוהבת ומתחברת למילואימניקים, הם חבר'ה מאוד נחמדים. אני והחיילות שלי נמצאות בקשר מתמיד עם הסגל הבכיר של הגדוד ועם המפקדים באופן יומיומי. אלו אנשים שבאמת רואים את התמורה ומעריכים את העבודה שאנחנו עושות עבורם.

להיות לצידם

להיות חלק ממערך המילואים, זה מרגש ומפחיד באותה מידה, אני חושבת שזכיתי להיות חלק מהעולם הזה. אלו אנשים שקראת להם לבוא לפעמים בהתראה של יום אחד קודם, וצריכים לעזוב את המשפחות ואת העבודה. זה להיות איתם בקו ולהיות לצידם, זה הווי מאוד מיוחד ואחר.

יש סטיגמה שזו עבודה מאוד פקידותית ומשרדית אבל לדעתי זה ממש לא נכון, אנחנו יוצאות הרבה לשטח עם אנשי המילואים שלנו, מכירות אותם מעבר לשמות מהרישומים ומתחברות איתם. את פתאום רואה את המילואימניק שעזרת לו אומר לך תודה, זה אחד הרגעים הכי יפים, זה סיפוק גדול מאוד.

אל תוותרו

'אם אחרים עברו את זה, אז גם את יכולה' ו- את לא הראשונה ולא האחרונה שתעשה את זה'. אלו שני המשפטים שליוו אותי לאורך כל ההכשרה שלי בייעודי לקצונה של חיל משאבי האנוש. גם ברגעים הכי קשים, כשהרגשתי שאני לא מסוגלת, המשפטים האלה רצו לי בראש.

בסופו של דבר הגעתי לנקודת הסיום ועשיתי את זה הכי טוב שאני יכולה. זו גאווה אמיתית. אתה עומד ביעדים עצומים, ובאתגרים שעד היום לא יצא להיתקל בהם. אני חושבת שהמסלול הזה מתאים בעיקר לאנשים שרוצים לאתגר את עצמם. בסופו של דבר זה שווה כל קושי.