בדרכי לראיון מאחזקות המצנחים, היה קשה להתעלם מהנוף הירוק, השמיים הבהירים והאווירה הפסטורלית שהיתה ניגוד מושלם לצלילי מטוסי הקרב בשמיים.

בהגיעי לבסיס מרום הנמצא ליד בסיס תל נוף, ישבתי לשיחה עם שתי מאחזקות מצנחים, רב״ט אופיר וטוראי שירה, חזרתי מהראיון הזה עם הבנה ברורה שהעבודה שלהן היא מבצעית.

כבר 139 ימים שאנחנו נמצאים בעיצומה של לחימה, כוחות צה״ל גדולים מתמרנים בקרקע ונמצאים בשטח.

בשביל לספק ללוחמים את כל הצרכים הבסיסיים שלהם עושים את זה באמצעות מצנחי האפסניה. אלה מצנחים ששוקלים כ-70 קילו, הם צונחים אל שטח האויב על מנת להצניח לכוחות בקרקע ציוד אותו הם צריכים, כגון אוכל ומים, ציוד רפואי, דלק, ואפילו רכבים צבאיים!

בנוסף, קיים גם מצנח T11, זה מצנח שמשמש לצניחות אוטומטיות, הוא נפתח באוויר לאחר 6 שניות. הוא משמש להכשרת צנחנים, טייסים, חיילי קומנדו, מדריכי צניחה ולוחמים ביחידות מיוחדות בצבא.

״אני רב״ט אופיר, התגייסתי באפריל 2022 וכיום אני מתפקדת כסמלת המחלקה.

האחריות שלי היא מצנחי עגור, מצנחים אישיים של צונחים.״

״אני טוראי שירה, התגייסתי באוגוסט 2022, אני מתמקצעת במצנחי אפסניה, הם נכנסים אל שטח האויב על מנת להצניח לכוחות בקרקע ציוד.״

אביה של שירה היה צנחן וכשראה שקיבלה שיבוץ למאחזקת מצנחים, הוא אמר לה שהיא חייבת ללכת על זה, היא הבינה מהר מאוד שזה מה שהיא רוצה לעשות. לעומתה, אופיר לא רצתה לשרת בתפקיד ״לא רציתי את התפקיד בהתחלה״ היא מספרת, ״אמרו לי ׳כל השירות את תקפלי׳, למרות זאת החלטתי לנסות, באתי בראש פתוח. מזל שלא הקשבתי לסטיגמות, אני שמחה שנשארתי״.

איך מגיעים לתפקיד?

עושים טירונות 02 ואז מתחילים קורס של חודש וחצי ומשתייכים ליחידה, בקורס לומדים איך לקפל את המצנח, מתרגלים הרבה ובסוף הקורס עושים ערב פלוגה לקבלת החיילים החדשים. אחד הרגעים שהכי זכורים לשתיהן זה טקס הסיום של המקפלים. כל אחד עולה לבמה, מקבל תעודה שהוא סיים את הקורס ומקבל כומתה אדומה.

״הייתי מצטיינת הקורס שלנו״ שירה מספרת על הרגע הכי משמעותי שהיא חוותה בשירות שלה בטקס סיום הקורס, ״מאוד התרגשתי והופתעתי, ניסיתי להוכיח את עצמי וזה היה אישור לכך שהצלחתי״.

מה החלק שהכי מספק אותך בעבודה?

״יש לי אחריות״ אומרת אופיר, ״אני יכולה לתת פה את כל כולי ואני יודעת שזה משתלם. זאת אחריות מאוד גדולה, כל טעות הכי קטנה שלי יכולה לגבות חיי אדם והשם שלי חתום על אישור המצנח״.

״זאת אחריות מטורפת״ אומרת שירה, ״אני יודעת שאם לא קיפלתי כמו שצריך ההאמר לא יהיה במקום, המים לא יגיעו ללוחם, לא יהיה ציוד רפואי בשטח והלוחמים יישארו רעבים״.

הן סיפרו לי שיש מקפלים המקבלים קורס צניחה במהלך השירות ואפילו יכולים לבחור מי מהחברים יקפל להם את המצנח שיצנחו איתו, ״כולם רוצים לזכות בזה״ הן אומרות.

מה הם האתגרים בתפקיד?

שתיהן הסכימו שהחלק הפיזי הוא מהותי אבל מהר מאוד הבינו שהכל בראש, מתחזקים מזה, אחד תומך בשני והצוות מאוד עוזר.

שירה הוסיפה ״אני מרגישה שתמיד יש מישהו פה בשבילי. שהמבקרת בודקת אותך ואומרת לך ׳אלופה, תתקדמי!׳ זה נותן לך כוח.  יש לי המון תשוקה לצבא ואני רואה את עצמי נשארת פה בזכות התפקיד״.

השבעה באוקטובר:

״התגייסתי וישר התחילה המלחמה״. לדברי שירה המקום הזה הוא מבצעי. צריך אספקה של מים, מנות קרב וציוד ללוחמים בשטח. מספר המצנחים עלה ביותר מ90% מתחילת הלחימה!"

המצנחים מגיעים אחרי ההצנחה, מקפלים אותם, מחדשים אותם ומחזירים אותם לבסיס נבטים (חיל האוויר)  ליחידה של אספקה בהיטס.

מה הייתן רוצות שמלש"בים ידעו?

יש הרבה לאן להתקדם, מקפל טוב ואחראי מתקדם להיות מבקר, בכל צוות של ארבעה מקפלים יש מבקר אחד שבודק אותם בין שלבי הקיפול.

בנוסף, לכל מחלקה יש סמל מחלקה, חייל טוב ואחראי הנמצא מתאים לתפקיד מתקדם להיות סמל המחלקה.

״קחו הכל בקלילות ואל תקשיבו לאחרים, תבואו בראש פתוח ותנו הזדמנויות, אני מאושרת שזכיתי בתפקיד״.