תהליך גיוס קצת שונה מהרגיל

"עזבתי את הבית בגיל מאוד צעיר, הסתובבתי ועשיתי שטויות, במקומות שלא כל כך נעים לדבר עליהם. לאורך כל הזמן - היה לי חשוב להתגייס. יום לפני תאריך הגיוס המקורי שלי (מרץ 2016), קיבלתי פטור. מאותו רגע התחלתי את התהליך בדרך לגיוס, כשאני מובל בזכות הרצון להתגייס״ מספר משה.

בהתחלה כמעט נשברתי, אבל הגיע אליי בחור מהשכונה שגדול ממני ב-4 שנים. הוא הסתכל עליי וסיפר לי שהוא הצליח להתגייס לעורב גבעתי, על אף שקיבל פטור על רקע לאומני ופלילי

״ביקשתי ממנו לעזור לי להתגייס, והבטחתי שבתמורה אעשה עבורו כל מה שיבקש. הוא ביקש שאפסיק לעשן. מאותו רגע, הפסקתי לעשן. יצאתי למסע ארוך, בין אם מדובר בלקיחת חלק ממכינה קדם צבאית במשך שנה וחצי ולהכיר את המנטור שלו במסע בדרך לגיוס, ובין אם במסע שעברתי עם עצמי. תוך כדי, זכיתי להכיר את המשפחה המאמצת שלי ולעבוד במשך חצי שנה, בזמן שאני מצפה לקבל את תאריך הגיוס המיוחל" שיתף משה.

ממלש״ב שנלחם להתגייס למדריך במכינה קדם צבאית

לאחר חצי שנה מסיום המכינה, משה התקשר לאותו הבחור שליווה אותו במכינה ואמר לו שהזמן עובר אבל שתאריך הגיוס שלו לא מגיע. אותו הבחור הקים בעצמו מכינה קדם צבאית והציע למשה להדריך במכינה שלו בשנה שתבוא, ובמקביל הוא ינסה לעזור לו לקדם את עניין הגיוס. "במכינה, ניסיתי לשכנע מלש"בים להתגייס והסברתי להם את החשיבות של הדבר, בזמן שאני בכלל לא יכול להתגייס. החניכים שלי התחילו להתגייס אחד אחרי השניה בזמן שאצלי שום דבר לא השתנה" משה מספר בחצי הומור. מאותו הרגע, משה ומנהל המכינה (שהיה מעין מדריך אישי בשבילו), נפגשו עם כל גורם שיכלו במטרה לעזור לו להתגייס. אחרי עשרות שיחות, שנים של הכנות וציפייה בלתי נגמרת, מתקשרים למשה ומזמנים אותו ללשכת הגיוס. 

קיבלתי תאריך גיוס אחרי שלוש שנים שנלחמתי בכל כוחי. 07.07.2019 - תאריך הגיוס שלי. הייתי בשמיים ומלא באושר, התגייסתי והנה אני פה

מהטירונות בחווה ללשמור על המדינה

משה התגייס ביולי 19 לחוות השומר, שם הוא עבר אתגרים מנטליים רבים, אפילו יותר מאשר פיזיים. "עובדים איתך המון על משמעת ורוצים לראות שתוכל להישאר במערכת גם בתנאים לא נוחים. בכל רגע מביאים אותך לקצה, ומי שמסיים יכול להגיע למקומות מאוד נחשקים בצבא" שיתף אותנו משה, שהיה חדור מטרה ועבר כל ועדה והחרגה על מנת להגיע למחלקת קרביים.

״הרבה חבר'ה שמתגייסים לחווה לא בהכרח בעלי מוטיבציה גבוהה לשירות. לעומתם אני מגיע אחרי שלוש שנים של מלחמות להתגייס, ולכן המוטיבציה שלי בשמיים. משה מוסיף ומספר כי לא תמיד הרגיש קשור למנטליות של האנשים בחווה. "הרבה פעמים שאלתי את עצמי, אם הכוחות שלי להמשיך את כל התהליך יגמרו. אבל בכל פעם שסיימתי תהליך מסוים, קיבלתי כוח וסימנתי וי על דבר נוסף בדרך" משה מספר על הדרך רצופת הקשיים ויחד עם זאת ההישגים.

״אתה מסיים קורס מפקדים ותוהה עם עצמך, איך זה קרה? איך אתה מפקד בצה״ל? סיפוק מטורף"

 הדרך להצלחה רצופה עליות וירידות

"למה בחרתי בשריון? בפן המבצעי - גם אם הייתי הלוחם הכי טוב בעולם, היכולת שלי כלוחם להשפיע מול טנק היא לא גדולה. אם יש באפשרותי לפקד על טנק בצורה הטובה ביותר, אז למה לא? בצד המנטלי - אני מגיע עם המון המון כוח רצון ומוטיבציה לעשות דברים, יש לי כוח עודף שדרכו אני יכול גם להשפיע. רציתי להגיע לשם כי רציתי להוביל. לא תמיד מגיעים עם הרבה מוטיבציה לשריון, היו לי סיטואציות בטירונות שחבר'ה נשברו ולא היה להם כוח, ועם טיפה הומור וצחוקים - הכל השתנה" מספר משה.

"טנק שעובד טוב – לא מחייב את הבן אדם הכי בכושר בעולם, אלא את הבן אדם עם המוטיבציה הגבוהה ביותר"

 משה מאמין גדול בלהאמין באנשים, וזה לא היה סוד. אולי הוא קיבל את זה מהמנטור שלו בתקופת המלש"ביות, ויכול להיות שזה בא לו בטבעי. "אתה בוחר בחייל הכי מבולגן, כאחראי על הסדר והניקיון, והוא כמובן 'פותח עליך גבה', אבל כשהחייל מקבל את האחריות הזאת - הוא הופך לבן אדם הכי מסודר שיש. את החייל שהכי עצוב, אתה הופך לאחראי הווי ובידור, והוא כמובן אומר לך שהוא לא יודע מה זה הווי, ואתה כתגובה עונה לו שימצא פתרון. מהמקום הכי כבוי - הוא הופך לבן אדם הכי שמח שיש. באים אליך אנשים שאומרים לך ששינית אותם, וזו תחושת סיפוק מדהימה" מספר משה כשחיוך מרוח על פניו.

יאללה אח שלי בוא, מצב 2? בוא נחייך במצב 2 כמו גדולים, ואיזה כיף עוד הקפצה. אין מישהו שאוהב הקפצות, אבל אני צוחק והופך את זה לחלק מהאווירה שלי. אני משכנע את עצמי לחייך, ובסוף מגיעות אנרגיות חיוביות אמיתיות (בהשראת סמ"ר ליאל גדעוני, ז"ל)

"אחת הבעיות הכי קשות היא כשאנחנו מפילים את עצמנו עוד לפני שהכאב הגיע. כשאנחנו עומדים לצאת למסע, נשתדל לא לבכות עדיין אבל כשיהיה קשה במסע - זה יהיה בסדר להתלונן. אל תתלוננו על כאב לפני שהוא מגיע" מייעץ משה לכל קוראי הראיון. והעצה הזאת, בין היתר, עזרה למשה לצבור את אמון החיילים שלו: "חיילים שלי הם הרבה יותר חברים שלי מחיילים שלי, אני סומך עליהם בעיניים עצומות והם יודעים את זה. אין כיף כזה - תחושת ביטחון בלתי נגמרת - כל היום מרימים לך ואתה מרים להם. הגישה של כולנו היא קודם כל לעזור אחד לשנייה לצמוח" מספר משה על האווירה.

ניכר שאמון והדדיות מלווים את משה לאורך הדרך. חייו עיצבו אותו לזה, כנראה שבאמת לפעמים צריך רק אדם אחד שיאמין בך, ואם יתמזל מזלך - אתה תהפוך להיות האדם הזה.  מי היה מאמין שזה הסיפור שאשמע בדרכי לחפש בקבוק קולה לקניה, שאמנם לא קניתי בסוף, אבל זכיתי לטעם הרבה יותר מתוק.