"באחת השבתות הראשונות שלי הגיע אלינו חייל שנפצע בתאונת אופנוע, עם צלעות שבורות ורגליים מרוסקות. אמא שלו לא ידעה שהוא נפצע. עליתי אליו למיון ולקחתי ממנו את החוגר כדי למצוא עליו מידע. בשנייה של הכרה, כשכל הרופאים מעליו, הצמדתי לו את הטלפון ואמרתי לו 'תגיד לאמא שאתה כאן!'. ההורים הגיעו, ארגנו להם מגורים והבאנו לו ציוד אישי. טיפלנו בו שלושה חודשים בערך עד הרגע שהוא יצא מהר"ם 2".

"אנחנו יושבות כמעט בכל בתי החולים בארץ, במקום שנקרא ר"ם 2", מספרת רב"ט סתיו פרץ, מש"קית שירותי רפואה בבית החולים שיבא-תל השומר. "ר"ם 2 מטפל בכל החיילים שמגיעים לבית החולים וכל מש"קית אחראית על תחום מסוים".

באזרחות אין תפקיד כזה

"לכל חייל בבית החולים יש את מש"קית שירותי הרפואה שמתווכת בינו לבין בית החולים ומסייעת לו בכל שלב. אנחנו מתעסקות בחיילים שהמצב שלהם הרבה יותר רגיש מכל חייל אחר, הם לא סתם בגימלים. אין אצלנו דחייה של שבוע, הכל קורה עכשיו, במיידי", מבהירה סתיו. "אם חייל צריך אסמכתא זה כנראה הכי דחוף שיש. אין לו סתם חום, אלו חיילים שיש להם באמת מצבים מסובכים".

"אנחנו הכתובת של כל החיילים, אין להם עוד למי לפנות"

"אנחנו עונות כל הזמן לטלפונים, מוודאות שיש תיאום, מדברות כל יום עם כל המסופחים שלנו, בודקות שיש להם את כל התרופות, קובעות להם את כל ההפניות והתורים לפי החלטת הרופא ומוודאות שלא חסר להם שום ציוד", מספרת סתיו על השגרה בבית החולים.

"יש חיילות שאחראיות על חולים במצב קשה יותר, למשל במחלקה האונקולוגית (בה מאושפזים חולי הסרטן), אצלם כל הפנייה דורשת אישור תקציבי. הן צריכות להיות בזמינות של 24/7. גם אם זה אומר לענות מהבית, וזה תמיד קורה. אנחנו הכתובת של כל החיילים, אין להם עוד למי לפנות".

"היום כל חיילת בתפקיד אחראית על כ-25 תיקים, לכל אחד מהחיילים שעליהם היא אחראית יש את המספר הפרטי שלה. הם מרגישים שיש מישהו שדואג להם ומטפל בהם לאורך כל תהליך הסיפוח עד שהם מרגישים טוב יותר כדי לחזור ליחידה או להשתחרר מהצבא במקרים קיצוניים", מספרת החיילת.

"התפקיד הזה נותן המון ניסיון לאזרחות"

"זה תפקיד שהוא נטו לתת בשביל האחר", מסבירה סתיו. "הסיפוק האמיתי הוא אחרי שהצלחת לעזור לבן-אדם שאין לו שום יכולת לעזור לעצמו. זו פשוט שליחות. זו אהבה ונתינה. אני לא מרגישה שירות צבאי, ולא רק במובן של המדים. התפקיד הזה נותן המון ניסיון לאזרחות ככה שאנחנו יכולות להיות מזכירות רפואיות או להמשיך ללימודי אחיות או רפואה".

"זה פשוט מרגיש למטופלים כאילו יש להם מישהו שדואג לו ומטפל בו לאורך כל התהליך"

"כל חייל שמגיע לבית החולים, גם אם זה לתקופה קצרה של שבוע או יומיים, מקבל את הסיוע שלנו - שליטה ושחרור לסיפוח, אספקה של כל התרופות שהם צריכים ועוד. גם מבחינת הסעות, אנחנו דואגות להם למוניות או לשאטלים מהבית ובחזרה", מתגאה סתיו בתנאים הטובים של מסופחי הר"ם 2.

"אנחנו פעילים 24 שעות ביממה, ובמקרה חירום הכונניות מוזעקות, לא משנה באיזו שעה, גם בשלוש בלילה; שמות מדים ועולות ישר למיון", מבהירה סתיו. "אם יש לנו אירועים של מסוקים, אנחנו הולכות ישר למנחת ומביאות את החולה עם הצוות הרפואי. ברוב המקרים ההורים שלו לא יודעים על זה. אם הוא במצב שהוא לא יכול לתקשר אנחנו מזעיקות את מש"קיות הנפגעים ותלוי במצב החומרה הן הולכות ומודיעות למשפחה".

יש מקרה ספציפי שנשאר בזכרונך גם אחרי שהוא הסתיים?

"לפני שלושה חודשים הייתה תאונה שבה נהג משאית העיף שלושה האמרים, כמעט כולם נהרגו, וחייל אחד הגיע אלינו במצב בינוני, עבר לקשה, ואחרי יומיים נפטר. כל המשפחה והחברים מהישוב ומהגדוד היו כאן", נזכרת סתיו. "כולם נשארו לישון בבית החולים בסופ"ש. בכל פעם שמגיע לכאן חייל במצב קשה, אנחנו מארגנים למשפחה מקום לינה במלוניות שבבית החולים, בחינם. יש לנו גם החזרי הוצאות למשפחות שגרות רחוק וצריכות להגיע לבקר. זה הטיפול המלא, חושבים על הכל עד לפרט הקטן".

בהתחלה לכולן קשה, הרגש תמיד פועל אבל אנחנו מנסות לנתק קצת רגש מהסיטואציה

איך מתמודדים עם מטופלים שנפטרו וחיילים שנפגעו? אלו מראות לא פשוטים

"בהתחלה לכולן קשה, הרגש תמיד פועל אבל אנחנו מנסות לנתק קצת רגש מהסיטואציה. התפקיד קשה מאוד ולא מתאים לכל אחד", מסבירה סתיו. "זה מכניס לפרופורציות. יש כאן הרבה חיילים בשיקום, אני תופסת את הראש ואומרת 'הם בגילי'. וזה באמת ככה, כל יום".

"כשאני נתקלת במקרים כאלה אני אומרת: 'איזה מזל שזה לא קרה לי'"

יש רגעים בהם רב"ט סתיו פרץ מבינה את חשיבות התפקיד שלה: "היה חייל אילתי שיצא לשוט על קיאק בסופ"ש וטבע, היה 4 דקות מתחת למים - הוא קיבל פגיעה מוחית מאוד קשה. הוא נמצא כאן בבית החולים כבר שנה - והוא בגילי. כשאני נתקלת במקרים כאלה אני אומרת: 'איזה מזל שזה לא קרה לי'. זה מהרגעים שאני מבינה את הפרופורציות של החיים, כלום לא מובן מאליו".

"יום אחד המשפחות מפסיקות לעבוד ועוברות לגור בבית החולים. הדבר היחידי שהם חושבים עליו זה מה יהיה עם הילד, וכשיש תמיכה כל כך גדולה של הנציגות מבית החולים, הם מרגישים שיש מישהו בשבילם".

כשאומרים לך תודה - זו תודה מכל הלב

"את רואה את האושר בעיניים של ההורים"

"כשאת עוזרת לחיילים מאוד ספציפיים ורואה שהם באמת משתקמים - את רואה את האושר בעיניים של ההורים", מספרת פרץ בסיפוק. "זה פשוט אושר עילאי, וכשאומרים לך תודה - זו תודה מכל הלב. כשהעניינים באמת משתפרים, אז הם עוצרים הכל ואומרים: 'ואי, הייתם שם בשבילנו, תודה'".