שקד קנוביץ' הגיעה עם לא מעט סטיגמות לתפקיד מש"קית נפגעים, אבל היום היא יודעת שהגיעה למקום הנכון וקובעת: "העשייה המדהימה שזכיתי לחוות בכל יום ויום נותנת לי מוטיבציה לרצות להמשיך בצבא ואף לצאת לקצונה"
תפריט נגישות
תפריט נגישות
שיחה צפופה
מש"קית נפגעים: "זכיתי לשרת למען אלו שכבר אינם"
מערך הנפגעים של צה"ל
כששמעתי לראשונה על התפקיד מחברה מבית הספר שמשרתת בו, ישר שאלתי אותה 'את זו שמודיעה למשפחות?', זו כמובן הייתה סטיגמה מוטעית, המודיעים למשפחות על מות קרוביהם הם אנשי מילואים של מערך הנפגעים. מערך הנפגעים מחולק לשלושה ענפים - ענף נפגעים העוסק בטיפול הראשוני בנפגע, ענף אית"ן העוסק באיתור נעדרים וענף קשר למשפחות העוסק במתן מענה למאושפזים ומשפחותיהם ונמצא בקשר עם משפחות שכולות, בו אני זכיתי לשרת במדור פרט.
עיקר העשייה במדור פרט הוא בסיוע לבנים למשפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה בנושא הגיוס לצבא. אנחנו הצינור המקשר בין גורמי יחידת "מיטב" לבין קצינות הנפגעים והמשפחות השכולות בתחום ואנחנו נותנות מענה לשני הצדדים. מלבד אוכלוסייה זו אנו מסייעות גם לבנים ובנות לנכי צה"ל. המדור שלנו אמון על הקשר והליווי של המשפחות בהליכי הגיוס, בשירות ולעיתים גם במילואים. אבל כדי להבין באמת על המערך צריך לחזור אחורה.
מלש"בית יקרה, שובצת לתפקיד מש"קית נפגעים בחיל השלישות
העיניים התמלאו דמעות של שמחה. ב-18.9.16 התגייסתי, שנה אחרי שכל החברות שלי התגייסו, סוף סוף הגיע היום שלי. הגעתי לטירונות בעיר הבה"דים - פקודות בכל מקום, לנסות תמיד לעמוד בקצב, המון קשיים של התחלה. פגשתי את המפקדות שלי והבנתי שהגעתי למקום הנכון, למרות הדיסטנס הן דאגו לנו ולא וויתרו על אף אחת. אתגרו אותנו לתת מעצמנו יותר. גיליתי על עצמי יכולות שלא ידעתי שקיימות בי.
בקורס לא היה קל. לימודים מאוד אינטנסיביים במיוחד לבן אדם שמאוד קשה לו לשבת וללמוד כמוני, אבל בשביל הכבוד לשרת בתפקיד הזה עשיתי הכל ולא ויתרתי לעצמי. רציתי ללכת עם השרוך הכחול-צהוב שלי בגאווה. בקורס גיליתי שיש שני סוגי תפקידים בתור מש"קי נפגעים - תפקידי שטח ומטה. המטה נועד כדי לתת מענה לשטח ובכך לייעל אותו. במהלך כל הקורס נפגשנו עם מש"קיות נפגעים אשר סיפרו לנו על החיילים אותן הן מבקרות והסיפורים אותם שמעו. הן סיפרו לנו על הקשר המיוחד בינן לבין החיילים והמשפחות, על העזרה שהן נותנות להן ועל התודות אותן קיבלו.
זוכה בכל יום מחדש
ביום שגיליתי שאני משובצת למדור פרט, מודה שמעט התאכזבתי. קינאתי בשאר הבנות ששובצו בשטח, בגולני, נח"ל, תותחנים. רציתי גם להיות חלק מגאוות יחידה שכזו. אך ברגע שהגעתי למדור התאהבתי בעשייה. זכיתי להפיק אירועים למשפחות השכולות, כמו ימי כיף, נופשים, טקסי זיכרון, ארגון משלחות ועוד - אירועים שאני רואה בהם חשיבות רבה כדי להוקיר ולשמח את מי שנתן וזכיתי להיות זו שמוקירה באופן ישיר.
אני זוכה בכל יום לגעת ולתת למען משפחות, בהם ילדים, אחים, הורים. אני זוכה בכל יום לחיות למען כל אותם החיילים שהותירו חלל עצום מאחוריהם.
ומה הלאה? העשייה המדהימה שזכיתי לחוות בכל יום ויום נותנת לי מוטיבציה לרצות להמשיך בצבא ולצאת לקצונה, אפילו כשלפעמים קשה. זכיתי לקחת חלק בעזרה למשפחות שחוו חוויה כל כך קשה ומצערת ולמרות זאת עדיין קיים בהן הרצון העז לשרת ולהמשיך את המורשת.
השירות בצה"ל אמנם חובה אבל זכינו לשרת למען אלו שכבר אינם.
-
{{item.value}}
{{item.count}}