לוחמי חטיבת גבעתי הם חלק מחיל הרגלים. החטיבה עוברת טירונות רובאי 07 הנמשכת כארבעה חודשים, ובנוסף עוד ארבעה חודשים של אימון מתקדם.

מה ההבדל בין הטירונות לאימון המתקדם?

"בטירונות המפקדים מתעסקים בעיקר במשמעת ובהכנה לצה"ל. בכל זאת, צריך לדעת לאן נכנסים וכיצד צה"ל עובד. באימון המתקדם, מכשירים כיצד להיות לוחמים. לומדים על הנשק, על ייעוד החטיבה, על התמחות מסוימת של אמצעי לחימה ואיך לפעול בשמירה ובהגנה על המדינה בצורה הטובה ביותר.

לאחר האימון המתקדם אנחנו עוברים לשגרה; ארבעה חודשי קו - בהם אנו מאבטחים ומגנים בגבולות המדינה - בעיקר באזורים הדרומיים של המדינה ובגבול רצועת עזה. בסיומה של תקופת הקו, אנחנו מתחילים בתקופת ארבעה חודשי אימון - אימונים משמעותיים בבסיס אימון מסוים בכל רחבי הארץ כדי שנהיה ערוכים לתקופת הקו הבאה בצורה הטובה ביותר".

השבעה באוקטובר

"בבוקר השבעה באוקטובר הייתי בבית והוקפצתי לבסיס האימונים בצפון. באותו יום הגענו לבסיס, ארגנו את הציוד והתכוננו עד כמה שאפשר ללחימה. לאחר מכן הוקפצנו לדרום על-ידי מטוס ונחתנו בבסיס חצרים. משם נסענו בהאמרים, רכבים צבאיים, אל עבר העוטף. הגענו אל הקיבוצים בעוטף עזה, ביניהם כפר עזה - שם נחשפנו לראשונה לגודל האירוע. בכפר עזה שהו מחבלים רבים, ונכנסו לשם כוחות שונים - ואנחנו הגענו לחפות עליהם. נלחמנו כ- 24 שעות עד שכפר עזה שוחרר ממחבלים", מספר עמית בגאווה.

הכניסה לעזה

"היינו בשטחי כינוס באזור קיבוץ נחל עוז. שם התאמנו בעיקר, עד הכניסה הקרקעית לעזה.

ברצועת עזה היו שלוש משימות עיקריות; המשימה הראשונה של הפלוגה שלנו הייתה טיהור מרחבים - טיהור מחבלים משטחים בנויים כמו בתים או בניינים - בשיתוף פעולה עם חיל השיריון. בין לבין חיפשנו מקום שנשהה ונישן בו שנקרא "בית בהגנה".

לאחר מכן, הייתה תקופה שהיינו בשפת הים, באזור מערב הרצועה. שם בנינו מוצב - מתחם מוגן שמשמש לתצפית וללחימה. באותו הזמן, האזרחים העזתים היו צריכים לעבור מצפון הרצועה לדרום הרצועה, ואנחנו וידאנו שכך יקרה.

המשימה השלישית הייתה לאבטח את המתקפה על בית החולים שיפא מפני האויב, יחד עם חילות נוספים".

רגע משמעותי

"במשימת טיהור המרחבים, הייתה סיטואציה לא פשוטה - הרי בכל טיהור חיל השיריון פועל יחד איתנו. באחד מהטיהורים, פקדו עלינו להגיע לאזור שבו לא הייתה אפשרות לטנקים להיכנס - אבל הוחלט שבכל זאת ניכנס אל האזור והטנקים יחפו עלינו מבחוץ.

ראינו שכל הרחוב מוצף במי ביוב ואני הייתי הראשון לעבור. המים הגיעו עד לברכיים וכולנו התחלנו ללכת. זה היה מצחיק ומאתגר בו זמנית.

פתאום, שמענו יריות והבנו שמחבלים יורים עלינו

הסתתרנו, הגנו אחד על השני והשבנו אש למקור הירי. במקביל, התקדמנו למרחב ובמהירות ניטרלנו את המחבלים.

לאחר מכן, מצאנו אמצעי לחימה של המחבלים; נשקי קלצ'ניקוב, ווסטים ורימונים".

מה החלק המספק בתפקיד?

"התגייסתי להיות לוחם.

הסיבה שהתגייסתי היא לשמור ולהגן על האזרחים ועל המדינה.

יש המון חלקים מספקים, אבל הסיפוק העיקרי מגיע מאזרחי המדינה. באופן אישי, אני רואה את כל האהבה, ההערכה והתמיכה בלוחמים.

אני אוהב את העשייה שלי - ואנחנו פה בשביל המטרה, השבת הביטחון לתושבי מדינת ישראל", משתף עמית בהתרגשות.

איך התפקיד כלוחם תרם לך בפן האישי?

"זה ביגר אותי מאוד.

לפני הגיוס לא הבנתי מהי החשיבות של משמעת, בעיקר בבית הספר. הגעתי לצבא, לטירונות, ומשם הכל השתנה.

למרות שיש אתגרים בלהיות לוחם, התפקיד חישל ובנה אותי ואת האופי שלי. יש לי מוטיבציה גבוהה ואני נהנה.

גם אם הייתי מחזיר את הגלגל לאחור, הייתי מתגייס בדיוק לאותו המקום. להיות לוחם זו גאווה. לדעת שאתה שומר ומגן על המדינה שלך זו תחושה שאי אפשר לתאר".

אתה עכשיו בתקופת הרגילה הראשונה שלך מאז תחילת הלחימה. מה זה אומר?

"חיילים מקבלים 18 ימי חופשה בשנה, ותקופת הרגילה היא ניצול חלק מימי החופשה במרוכז.

היא קורית לרוב פעם בכמה חודשים ונמשכת כשבוע, אבל בעקבות הלחימה זמן הרגילה השתנה וזה תלוי ביחידות השונות".

איך אתה מנצל את הרגילה?

"זו שבירת שגרה בשבילי.

בימים הראשונים נחתי, עיכלתי את החוויה והשלמתי שעות שינה. אני מבלה המון עם המשפחה, נפגש עם החברים מהבית ונוסע הרבה לים".

אתה רוצה למסור משהו ללוחמים שבדרך?

"דיברתי עם מלש"בים שטענו שהם לא בנויים למסגרת כלוחמים.

אני יכול להעיד על עצמי שגם אני לא הייתי בטוח שאני אוכל להיות לוחם בגלל הסיבה הזו, אבל אני אמרתי לעצמי שצריך לנסות, לתת את כל כולי ולעשות את המקסימום.