אהבה ממבט ראשון

"אני גר במודיעין, לאזור שלי אף פעם לא הגיעו רקטות, אבל אז הגיע מבצע צוק איתן", מספר סמ"ר אופק שרביט, לוחם הגנ"א. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי יירוטים של כיפת ברזל ונחשפתי למערך הזה ולעוצמה שיש לו. זה מאוד משך אותי. התחלתי לקרוא עליו והבנתי שזה התפקיד שאני רוצה".

"אצלי הסיפור היה קצת שונה", אומרת סמ"ר רוני כהן, לוחמת הגנ"א. "הלכתי למיון לוחמות סתם בשביל להפסיד יום בבית הספר. ידעתי שאני לא רוצה להיות לוחמת אז חתמתי ויתור, ככה לפחות חשבתי… אבל לגורל היו תוכניות אחרות. שכחתי לחתום ויתור ושובצתי ללוחמה", מספרת רוני בחיוך. "הגעתי והתאהבתי בתפקיד. החלטתי להישאר ואני לא מתחרטת על זה לרגע".

צעדים ראשונים

את הטירונות וההכשרה המקצועית עוברים לוחמי הגנ"א בביסל"א, בית הספר להגנה אווירית. "ביום הגיוס, יוצאים משרשרת החיול ונוסעים לביסל"א שבדרום. בדרך כלל מגיעים לשם בשעות הערב ואז מתחילים הליכי קליטה הכוללים פגישות עם מש"קיות ת"ש, מש"קיות חינוך, אפסנאות וכו'. אני זוכרת שקצת נלחצתי כשהגענו, אבל המפקדים דואגים ואכפתיים אז זה מאוד מקל", נזכרת רוני.

"בטירונות למדנו לירות בנשק, התאמנו ועבדנו על עמידה בזמנים. הטירונות לא הייתה פשוטה, לוחמי הגנ"א עוברים טירונות ברמה רובאית 03. כבר משלב הטירונות חילקו אותנו בין מערכות הנשק השונות (כיפה, חץ, יהלום, מנתב, קלע דוד וכו') והתחלנו לגעת בחומר המקצועי. לכל אורך ההכשרה, לא היה הבדל בין נשים לגברים, כולנו עשינו הכל ללא יוצא דופן", קובע אופק.

"השלב השני בהכשרה, זה השלב המקצועי. בשלב הזה, שאורך כחודשיים וחצי , למדנו לעומק על מערכות נשק, איך ליירט ואחרי זה התחילו להעביר אותנו לסוללות עצמן", מספרת רוני. "אנחנו לומדים את החומר העיוני בתוך כיתות, אבל לצד זה עושים הרבה מד"סים, בחני מסלול ותרגולים. כל תקופת הטירונות וההכשרה אורכת כ-5 חודשים".

סיימתי הכשרה… עכשיו מה?

בסיום ההכשרה, הופכת שגרת היום-יום של לוחמי ההגנ"א לדינמית ומשתנה בהתאם למצב ולמערכות הנשק השונות בהם הם משובצים. "אצלנו בפטריוט עברנו שבועות של הדרכות, של הרצאות ושל שיעורים מקצועיים, ומידי שבוע היה גם מבחן על החומר", מסבירה רוני. "לצד הלמידה העיונית היו לנו גם משימות אישיות, לדוגמה, אני הייתי אחראית חינוך בסוללה אז הייתי מארגנת ימי תרבות א' וסיורים. אל תשכחו שכל זה קורה לצד העבודה בתור לוחמת בסוללה. יש המון המון מה לעשות - לא משעמם אצלנו".

"כשאתה מסיים את ההכשרה ועולה לסוללה אתה נחשב 'פלגה צעירה'", מסביר אופק. "רוב העיסוק שלך הוא תרגול - לומדים עוד על מערכת הנשק, מתמקצעים ביירוט ויש הקפצות. בתפקיד הזה חייבים תמיד להיות ערניים ודרוכים לכל תרחיש. כרגע אנחנו לא פרוסים, מה שאומר שאנחנו בשגרה יותר רגועה, אז יש הרבה פעילויות גיבוש. מצפים מאיתנו לתפקד כמשפחה אחת ולהתרגל לעובדה שאנחנו נמצאים אחד עם השני 24/7".

"בכיפת ברזל, כשיש התרעה על מצב בטחוני - מודיעים לנו 'הוקפצתם'. יש לנו כמה שעות בודדות להגיע למקום שהגדירו לנו בזמן הקצר ביותר כשאנחנו כשירים ליירט מטרות. בהתחלה אנחנו צריכים להסתדר עם ציוד מינימלי ואחרי יומיים מארגנים לנו מגורים ניידים עם חשמל אור ומזגן. אנחנו "מטיילים" בכל הארץ - מצפון לדרום - ולכן חשוב שיהיה לנו קל לנוע ממקום למקום".

השמיים הם הגבול

"נדרשנו לפרוס בשטח פטריוט (מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים) בשלג לא מזמן", נזכרת רוני, "את האדרנלין שמרגישים בזמן אירוע - אי אפשר לתאר במילים. פתאום כולנו הבנו כמה משמעותיים אנחנו וכמה התפקיד שלנו חשוב. זה לא תמיד קל ולפעמים התנאים לא פשוטים, כמו במקרה הזה שהפריסה הייתה בקור ובשלג. למרות הכל, התחושה שלקחנו חלק בהגנה על השמיים ועל בתים של אזרחים הייתה שווה את זה והעלימה את הקשיים".

"אני זוכר רגע שבו הבנתי כמה משמעותי השירות שלי", מהנן אופק ומסכים מיד. "פרסנו כיפת ברזל בשעות בוקר מוקדמות בעקבות מצב בטחוני. אני הייתי מפקד הכיפה עם 12 חיילים תחתיי וכולנו היינו מוכנים לבצע את המוטל עלינו. ברגעים כאלה אתה מרגיש שאתה אחראי לא רק לביטחון האזרחים אלא גם לביטחון החיילים שלך, זו תחושה מדהימה. הרגשתי שכולם סומכים עלינו. באותו אירוע היירוטים נמשכו כמעט יומיים, זה לא היה פשוט".

ממני אליכם

"אל תפחדו", קובעת רוני נחרצות. "תנו לזה צ'אנס ואל תשללו ישר, לפעמים זה קשה אבל כשאתה נמצא באירוע זה שווה כל רגע. אתה פתאום מבין כמה משמעותי ומדהים השירות שלך בתור לוחם או לוחמת". אופק מסכם: "אל תחפשו הקלות, תחפשו אתגרים כדי להתגבר עליהם ותצברו חוויות".