התהליך שעברתי

המסע שלי התחיל במרץ 15, בהכשרה של 8 חודשים בגדוד 51. מיד אחר כך, החלטתי לצאת לפיקוד ועברתי למחלקה הפיקודית של כל המיועדים לפיקוד. שירתי במשך 4 חודשים בקו ברצועת עזה ולאחר מכן עברתי קורס מ"כים בביסלמ"ח (בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים). בארבעת חודשי הקורס עברתי אימון והכשרה למפקד כיתה.

אחרי קורס מ"כים התחלתי את האימון המתקדם והחלפתי את המפקדים הקודמים שיצאו לקצונה. בהמשך, יצאתי בעצמי לקצונה - 8 חודשים בבה"ד 1 שבסופם הוכשרתי לקצין. בסוף הקורס, קיבלתי טלפון מהמג"ד שהודיע לי שאני עומד לפתוח את מחזור אוגוסט 17. מאז אני איתם כבר חצי שנה, עוד מעט כבר מסיימים את ההכשרה שלהם.

הרגשתי מיואש, כמעט ויתרתי לעצמי. המפקד לקח אותי הצידה ואמר לי, 'ברקוביץ', אני לא נותן לך לוותר!'

רגעים שאי אפשר לשכוח

יש חוויה שממש זכורה לי. זה קרה בין הטירונות לאימון המתקדם שלי. באותו שבוע עברנו שבוע לש"ב, לוחמה בשטח בנוי, ואני זוכר שסגרנו 21 והתחלתי להרגיש מיואש. באתי למפקד שלי והסברתי לו שקשה לי. המפקד לקח אותי הצידה ואמר לי, 'ברקוביץ', אני לא נותן לך לוותר!'.

הייתה לנו שיחה פתוחה שבסופה הרגשתי מאוד מחובר אליו. אחרי זה חזרתי לפלוגה מלא בכוח והמשכתי כרגיל. זה היה רגע השבירה היחיד שהיה לי בשירות עד עכשיו, וכשאני רואה חייל שחווה קושי אני מספר לו על הרגע הזה. זה מחזק אותם ומשכנע אותם להמשיך למרות הכל.

חוויה חיובית שזכורה לי מההכשרה היא מההכנות לשבוע מחלקה בשטח שהיה לנו, זו הייתה נקודת השיא של ההכשרה שלי. אני זוכר שהבאתי גו-פרו וצילמתי הרבה סרטונים שטותיים. הייתה המון התרגשות באוויר לצד לחץ בגלל עומס החום שהיה ושעת היציאה שנדחתה לנו. בסופו של דבר, אני זוכר את זה לטובה.

משפחת גולני

גולני לא היה החלום שלי, אבל זה גם לא היה במקרה. ידעתי שאני רוצה להתגייס לקרבי. אני בא ממשפחה עם עבר של לוחמה ומורשת קרב - הצד של אמא שלי גולנצ'יקים, אבא שלי מג"ד בצנחנים במילואים, ודוד שלי שכיום בדרגת כבאות גבוהה התחיל גם הוא בגולני. אח שלי התגייס בדיוק שנה לפניי לגולני ושמעתי ממנו על החוויות שהוא עובר שם. מיד אחרי שנכנסתי למערכת הבנתי שזה המקום שלי והתחלתי להתעניין בפיקוד, בקצונה ובהכשרה של לוחמים אחרים.

אנחנו שואפים להצליח במערכה הבאה, ובשביל זה אנחנו צריכים להוציא מכאן את הלוחמים הכי טובים

גם כשקשה

אני לא מתפשר על סטנדרטים מבצעיים, נהלים וצורת הדיבור. בסופו של דבר אנחנו שואפים להצליח במערכה הבאה, ובשביל זה אנחנו צריכים להוציא מכאן את הלוחמים הכי טובים שאפשר. יש סטנדרטים ומשמעת שחייבת להיות להם.

יש לי דרך חיים שאני מאמין בה ואני מנחיל אותה לחיילים שלי. אני מאמין שמי שאומר שהוא לא מפחד או שלא קשה לו, משקר לכם! הרעיון הוא לא לא לפחד, אלא להתגבר ולהמשיך להילחם גם כשקשה!

משפחה כן בוחרים

גולני זה חד וחלק משפחה! האנשים שהכרתי פה הם חברים לכל החיים. בכל מקום שלא תלך תמיד שמים לב לגולנצ'יקים. אם זה בבסיס אחר, באימון חטיבתי או אפילו ברחוב, תמיד רואים חבורה של גולנצ'יקים בצד ששרים שירים, מחליפים חוויות וסיפורים - אנחנו קוראים לזה ישיבת גולני.

השירות בגולני הוא חוויה, אתם תעשו פה דברים שלא תשכחו בחיים שלכם! תבואו עם רעל בעיניים אבל תתכוננו גם לזה שלפעמים יהיה קשה ויהיו נקודות שבירה. תמיד תזכרו שהיופי כאן הוא שגם כשקשה, עדיין ממשיכים ללכת, כולם ביחד תומכים זה בזה. מה שאתה חווה פה - לא תחווה בשום מקום אחר.