משגרה לחירום

בתור גוף צבאי - חיפשנו דרכים לפלס ולאזן בין תפקידנו להפיץ תכנים הקשורים בגיוס שלרוב אנו מבצעים בצורה מונגשת לדור המתגייס ולעיתים הומריסטית, לבין יצירת תכנים בתקופת מלחמה שבה יש צורך ברגישות מיטבית שכן ספגה המדינה אבדות רבות וקשות וכזו שאין אדם שלא מכיר אדם ש...

תחילה זה הרגיש כמו הליכה בטפיפות על קליפות ביצים - בזהירות איתנה ובמאמצים לא לגעת בנושאים קשים כלשהם. אחרי שיחות רבות עם מלש"בים שהיו עתידים להתגייס בצל המלחמה - מיקדנו את התכנים שלנו בהתאם.

דווקא עכשיו

אחרי שיחות רבות שלנו עם מלש"בים ומשפחותיהם ולאחר שמיעת כל הסיפורים המרגשים אותם עברו, הבנו שיש צורך אמיתי בשיתוף הסיפורים בתפוצה רחבה יותר, זאת על מנת לעורר מוטיבציה לגיוס בצל הלחימה וכדי לספר את סיפורם של גיבורים שהשפיעו עליי, וכאלו שאני מאמינה שיכולים להשפיע על כל כך הרבה אנשים אחרים.

במהלך שיחותינו עם המלש"בים ובני משפחתם, השתדלנו לענות על שאלות שהיו להם על מהלך הגיוס, וכן בכל שיחה השתדלנו לעלות חיוך על פניהם. אציין כי המוטיבציה של המלש"בים להתגייס הייתה גבוהה מתמיד וניכר כי עצם המלחמה השוררת - דווקא מדרבנת אותם להתגייס בימים אלו ולקחת חלק במאמץ המלחמתי. למרות החששות של כל אדם לקראת הגיוס, בפה אחד הם העידו כי הם רואים את החשיבות של הגיוס לצה"ל דווקא בימי לחימה, דווקא עכשיו.

מיטב בחירום

חשוב לי לציין על תרומה נוספת וחשובה לא פחות שלנו למהלך המלחמתי. יחידת מיטב לאורך המלחמה כולה - לוקחת חלק משמעותי בשליחת חיילים לבצע לוויות של חללי המלחמה ולוקחת אחריות לוגיסטית באותן הלוויות. חיילי היחידה לוקחים אחריות זו בבגרות יוצאת דופן שראויה לשבח. רס"ר היחידה - רנ"ג יגאל צוברי, מספר "ביצוע לוויה צבאית הינה אחת המשימות הרגישות והחשובות ביותר לכבוד המת ומשפחתו. החיילים והחיילות של יחידת מיטב מבצעים פעולות אלו בצורה מצויינת, עם המון רגישות ומקצועיות". אספר גם אני, שכאחת שמעולם לא נכחה בהלוויה צבאית, לא אשכח את היום הזה אף פעם. נאומי משפחות החללים נחרטו בצורה יוצאת דופן בליבי. הסיטואציה כולה - בה אני לוקחת חלק בלוויה צבאית, כחיילת בצה"ל, גרמה לי להסתכל על הכל בצורה שונה.

נוסף על הכל, מפרוץ הלחימה, יחידת מיטב מנהלת מל"ן (מרכז לוגיסטי נייח), שבו חיילי היחידה אוספים ומרכזים תרומות של ציוד ומזון מכל העולם, לטובת כלל הלוחמים בגזרות השונות. בכל יום יוצאות מבסיס תל השומר עשרות משאיות לעוטף ולגבול הצפון. המשימה החשובה מתבצעת על ידי חיילי מפקדת מיטב וכן חיילים מיחידות נוספות, שמקיימים משימה זו בחריצות.

חשוב לציין כי חיילי יחידת מיטב מבצעים משימות אלו תוך המשך עשיית משימותיהם השגרתיות הכוללות גיוסים, צו ראשון, וכל הליכי טרום הגיוס.

מתגייסים במלחמה

כפי שציינתי, כמדור שהרבה מהעשייה שלו מתבצעת בבסיסים שונים ברחבי הארץ - בצילומי חיילים וחיילות מתחומים שונים - בתחילת המלחמה, עבודתנו באותן ההפקות הושהתה זמנית. עיקר העבודה שלנו היה ניטור מידע ברשתות וכן הפצת מסרים מטעם מפקד מיטב בנוגע לשינויים במדיניות של המיונים והגיוסים דאז - כל זאת בניסיון להפיג את חוסר הוודאות ששרר בקרב המלש"בים בפרט, והמדינה כולה.

בתחילתה של עונת הגיוסים, פקדנו יום-יום את לשכת הגיוס תל השומר ופגשנו שם את המתגייסים החדשים ומשפחותיהם בימים שהם לא ישכחו לעולם. בשיחות קצרות עימם שמענו סיפורים מרתקים בְּקִרְבָּם, כאלו שלא יכולנו שלא לשתף ברשתות החברתיות כדי להפיץ מעט אור ותקווה בשל המאורעות במדינה.

הגיוס הראשון - תצפיתניות

הגיוס לתפקיד התצפיתניות היה בין הגיוסים הראשונים במלחמה, והוביל להד תקשרותי עצום.

לתצפיתניות חלק משמעותי בשמירה על ביטחון מדינת ישראל, ובפרוץ הלחימה כולנו הבנו עד כמה. הן מהוות ה'עיניים' של לוחמינו והן בעצמן עוקבות אחר המתרחש בסמוך לגדר לטובת שלום האזרחים והחיילים.

הגיוס לתפקיד משמעותי זה, בעיקר בעת המלחמה - מדגיש פעם נוספת את חשיבותן ומשמעותן של התצפיתניות לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.

במהלך ביקורי בלשכת הגיוס תל השומר, לראשונה מאז פרוץ המלחמה - ביום גיוסי התצפיתניות, בו כל מערכות החדשות הגיעו על מנת לראיין את המתגייסות ואת משפחותיהן, זכיתי להיות שם בגיוס היסטורי וחשוב, הראשון בצל המלחמה הנוכחית. בתור כתבת שהגיעה לצלם במרבית ימי הגיוסים - היה זה אחד מימי הגיוסים המרגשים ביותר. בשירה ובקולות תופים של 'עם ישראל חי', מלווים במים ובאורז מתעופפים לכל עבר - גויסו תצפיתניות חדשות למערך זרוע היבשה. במהלך הגיוס שוחחתי עם מתגייסות חדשות למערך שהביעו מוטיבציה עצומה לשירות משמעותי דווקא בצל הלחימה ובשל המאורעות של השבעה באוקטובר. את העוצמות שקיבלתי משיחה קצרה עם נערות צעירות ממני - לקחתי עמי להמשך העשייה שלי כחיילת, ותעצומות הנפש שלהן משפיעות עליי עד היום.

למרות הכול

במסגרת אחד מימי הגיוס, נפגשנו עם מתגייסת חדשה לחיל המודיעין, שהגיעה מלווה בבני משפחתה, שאחד מהם, אביה, תפס את עיני כאשר צמיד אשפוז של בית חולים על ידו. בשיחה עמו סיפר כי הוא שוטר בדרגת רב סמל בכיר תחנת המשטרה של שדרות, ושמו, שאותו לא נוכל לפרסם - הוא ש'.

בשבעה באוקטובר, כאשר החלה מתקפת הטילים על מדינת ישראל וכן חדירת המחבלים אל היישובים סמוכי הגדר - ש' היה במשמרת בתחנת המשטרה בשדרות. חשוב לציין כי הסרטונים הראשונים שהופצו, בהם רואים מחבלים בשטחי ישראל, אותם הסרטונים בהם נצפים אותם המחבלים הנתעבים נוסעים בטנדרים לבנים בנשקים שלופים - היו בשדרות, ובסמוך לתחנת המשטרה בה ש' עבד באותו זמן. ביום פרוץ המלחמה, התרחש בתחנת המשטרה קרב בין המחבלים לשוטרים, בו נהרגו אזרחים ושוטרים. במהלך אותו קרב נורא, רבים נפצעו וביניהם ש', אבייה של א', שקרס עליו קיר במהלך הירי. במשך שעות, מספר ש', שכב הוא פצוע בתוך הריסות התחנה שאותה מכנה ביתו, כאשר חבריו עדיין תחת אש. ש' חולץ מבין ההריסות והיום הוא עובר תהליך שיקום מורכב. נאחל לרב סמל בכיר במשטרה ש' החלמה מהירה, ותודה על ההקרבה.  

למרות פציעתו, את הגיוס של ביתו, א', הוא לא פספס, והגיע בגאווה גדולה ובחיוך שלא יכולתי לפספס. ש' סיפר לי: "אני מאחל לילדה שלי שתצליח ותהנה בשירותה הצבאי המשמעותי. מאחל לה שתשמור על עצמה ותחזור הביתה אלינו לשלום".

מהלחימה אל לשכת הגיוס

במהלך ימי הגיוס נתקלנו בלוחמים רבים שהגיעו ללוות בן או בת משפחתם ביום הגיוס המרגש שלהם.

אחד מהם היה סא"ל במילואים ערן ברקת, לוחם קומנדו שמפקד על חיילים בעזה, שהגיע ללוות את ביתו מעיין ביום גיוסה. לערן היה חשוב לומר לנו: "זה רגע מאוד מרגש עבורי. אני נלחם עבור בתי ובשביל רגעים מרגשים כאלו. כמפקד בצבא, אבל גם כאבא - אני מוצא משמעות גדולה בגיוס דווקא היום, דווקא בזמן המלחמה".

מצטרפת למשפחה

משפחה נוספת שנתקלתי בה באחד מימי הגיוס, הייתה משפחה שקשה היה לי לפספס בנוף המגוייסים באותו היום. שלושה לוחמים מתהלכים בנשקי M-16 הגיעו מחובקים עם נערה חייכנית ואנרגטית במיוחד ששמה ניצן, בת הזקונים של המשפחה. בשיחה עם משפחה זו, התברר לי כי אב המשפחה, סא"ל (במיל') עדי, הוא הסמג"ד בגדוד 749 של הנדסה קרבית ובנו, סמ"ר (במיל') רותם, שגם היה שם איתנו - לוחם באותו הגדוד בו אביו מפקד! ביום פרוץ המלחמה עדי ורותם ארזו חפציהם במהרה וירדו דרומה על מנת לעזור למהלך המלחמתי. מהשבעה באוקטובר לוחמי הנדסה קרבית בגדוד 749 תרמו רבות למהלך המלחמתי. לקראת גיוסה של ניצן ולאחר ימים רבים בגזרת הדרום ביקש סמ"ר רותם מאחד ממפקדיו, שבמקרה הוא גם אביו, סא"ל עדי - לצאת הביתה על מנת לקחת חלק ביום גיוסה של אחותו הקטנה והאהובה. בסופו של דבר נכחה כל משפחתה של ניצן ביום גיוסה, לאחר ימים רבים בהם לא התראו. ניצן משתפת אותי כי היא מרגישה שיום גיוסה מרגיש לה משמעותי ומרגש אפילו עוד יותר בימים אלו -  "אני באה מבית שמושרשים בו ערכי אהבת הארץ והתרומה למדינה. חיכיתי לרגע בו אוכל לתת את חלקי למדינה גם. סוף סוף אזכה לתרום כמו ששאר המשפחה שלי תורמת כבר במשך שנים כחיילים ומפקדים בצבא ההגנה לישראל".    

שומרים על אופטימיות

ביום גיוס נוסף, נתקלנו במש"קית נפגעים, שהכירה לנו את המתגייס דניאל בן חמו. דניאל הגיע ליום גיוסו עם אחיו הגדול, סגן יונתן בן חמו, סמ"פ צמ"ה בגדוד 609 של ההנדסה הקרבית. יונתן נפצע מירי RPG (רקטה נגד טנקים) במהלך ימי המלחמה, ובעקבות פציעתו המורכבת - הרופאים נאלצו לקטוע את רגלו. בעודו עדיין בהליך שיקום מאסיבי, יונתן הגיע ללוות את דניאל, אחיו הקטן, אשר המשיך את מורשת אחיו הגדול, והתגייס בגאווה גדולה לחיל ההנדסה הקרבית.

בעת שיחתנו, יונתן סיפר לי על הטיפים אותם נתן לאחיו טרם גיוסו: "יש שלושה דברים שחשוב לי שתזכור בשירותך הצבאי: תזכור למה אתה כאן וכמה אתה הכרחי כאן; תזכור שאם אני הצלחתי - אתה יכול, ואפילו יותר; וכשקשה לך - תחשוב על האתגר הגדול שאני בעיצומו כעת וכמה הכל מתגמד לעומת הרוב. אני מאמין בך ויודע שאתה תהיה חייל למופת ונכס אמיתי לצה"ל."

אאחל לטוראי יונתן בהצלחה בשירותו הצבאי, וכמובן, החלמה מהירה לדניאל הגיבור, שפעם אחר פעם הבהיר לי שזו זכות להיפצע בשביל המדינה שלנו ושהוא לא יפסיק בתרומתו למדינה, גם כשהוא פצוע. אני מצדיעה לכם.

וכל אלו, הם רק סיפורים בודדים מבין כאלו של אלפי מלש"בים, חיילים ומשפחותיהם שעוברים בין כותלי לשכת הגיוס יום-יום. לכבוד הוא לנו לקבל אתכם למשפחת צה"ל הגדולה שלנו, ואנחנו מתרגשים בכל עלייה במדרגות האוטובוס של כל אחד ואחת מכם.

ובנימה אישית - אאחל לכל המתגייסים החדשים גיוס מוצלח, לכל החיילים שלנו שיחזרו הביתה לשלום, ולכל הפצועים החלמה מהירה. אני מודה לכל הלוחמים, הפצועים, ובני משפחותיהם על ההקרבה האישית שביצעו לטובת ביטחון המדינה. כל הנופלים במערכה, אנחנו מרכינים ראש בצער ובהכרת תודה, נזכור אתכם לעד.

אני, באופן אישי - מצדיעה לכולכם.