מסביב לעולם בעשרים שנה

"נולדנו בקוריאה, ואז התגוררנו ברוסיה, עברנו לתקופה קצרה לגרמניה, אחרי זה חזרנו קצת לארץ לכמה חודשים, משם חיינו בלוס אנג'לס ומאז ועד היום המשפחה שלנו חיה בניו יורק ואנחנו - פה בארץ". מבולבלים? גם אני הייתי. התאומים הם בני שליחים - הוריהם עובדים במשרד החוץ וזו הסיבה למעבר בין המדינות. "כשאתה עובר ממדינה למדינה, זה מצריך ממך להסתגל כל פעם למקום, לאנשים ולתרבות חדשה ושונה, אתה חייב להתאים את עצמך כל פעם למקום", משתף אותי רועי.

להרגיש שייכים

מהמקום שהתאומים מגיעים ממנו, נהוג לסיים את התיכון ולעבור ללמוד באוניברסיטה. בשונה מהארץ שאחרי התיכון נהוג להתגייס לצה"ל. בזמן שכל החברים שלהם החלו ללמוד באוניברסיטאות, לרועי ועמית היו תוכניות אחרות. "זה היה מובן מאליו עבורנו שלא נמשיך שם. לא ידענו כמעט כלום על הצבא, אבל תמיד ידענו שנתגייס לצה"ל. כל המשפחה שלנו עשתה צבא ואפילו אבא היה קצין, אז לא הייתה כאן שאלה בכלל".

מההיכרות שלי איתם, לא תבחינו שמדובר בעולים חדשים. האמת היא שלאורך כל הראיון היה חשוב להם להדגיש את הרצון להרגיש שייכים לארץ. "רצינו להתחבר למדינה, בתור אנשים שלא גדלו כאן היה לנו חשוב להרגיש שייכים, ואין הזדמנות יותר טובה לשייכות מצה"ל. צה"ל מייחד ומאחד את הישראלים מכל עם אחר".

משפחתם של רועי ועמית

טיסה ישירה ללשכת הגיוס

"הגענו לארץ עם אמא ואבא, שלושה ימים בלבד לפני הגיוס. זה לא דבר פשוט לעזוב את המשפחה שלנו, את החברים ובכלל כל דבר שהכרנו", משתף אותי עמית.

"לא ידענו כמעט כלום על הצבא, הגענו ללשכת הגיוס עם זקן ובלורית", מראים לי תמונה וצוחקים. "הכל היה לנו הפתעה, אפילו התחנות בשרשרת החיול. אנחנו אוהבים הפתעות אז הייתה לנו חוויה מאוד טובה מהיום הזה". הם מצליחים לרגש אותי כשכל אחד מהם מדבר ומזכיר שהוא לא היה יכול לעבור את היום הזה בלי אחיו, "היינו ביחד בהכל וזה גרם לתהליך להיות קצת פחות מפחיד".

רועי ועמית בלשכת הגיוס ביום גיוסם

נחיתה רכה במחו״ה אלון

עולים חדשים עוברים טירונות וקורס בבסיס מחו"ה אלון (מרכז חינוך והשכלה ע"ש יגאל אלון). מחו"ה אלון מאגד בתוכו טירונים מכל קצוות העולם בגילים שונים. "היופי הוא שכמעט כולם עם סיפור דומה וזה מה שאיחד אותנו. היינו קבוצה של אנשים עם רצון מאוד גדול לתרום למדינה, אהבה מאוד גדולה לארץ והרגשת שייכות מדהימה. זה מצחיק שאנחנו (בני 20), היינו בגיל הכי צעיר מכל סובבנו, היו איתנו טירונים בני 25, ואפילו טירונים עם ילדים קטנים בבית".

אחד המסלולים הקיימים עבור עולים חדשים נקרא קורס מולדת לדוברי עברית, אותו עברו התאומים. המסלול (טירונות + קורס) אורך כחודש. "הטירונות מחו"ה אלון הייתה נחיתה רכה עבורנו, נתנה לנו 'הצצה' למה שמחכה לנו בשירות הצבאי ובכלל בארץ. בנושא המדינה למדנו על הארץ ועל המקומות בה, על הזהות הישראלית, על מה פופולרי עכשיו ואפילו על דברים שהם מובנים מאליהם כמו מה זה 'רב - קו', זמרים ישראלים ושירים. בנושא הצבא לימדו אותנו תכנים שיש בכל טירונות כמו תפעול נשק ומתן עזרה ראשונה. בנוסף, כחלק מהקורס לימדו אותנו על התפקידים בצה״ל", מספר רועי.

עוד מוסיף עמית בגעגועים על השבת הראשונה שסגרו, "אף אחד לא ידע מה זה לסגור שבת. ישבנו כל אחד ממדינה אחרת ושיחקנו מלא משחקי קופסה. כל אחד סיפר חוויות מהמקום שהוא בא ממנו, דיברנו על איזה תפקיד כל אחד רוצה ולמה הוא בא לצבא, אני זוכר שהיה הכי כיף בעולם. כל אחד בא ממקום אחר והחיבור בין כולנו היה הצבא והרצון פשוט לתרום".

עמית ורועי עם הצוות בטירונות, מחו״ה אלון

דרכים תאומות

"לעבור ביחד גם את השלב הזה בחיים זה מדהים. כל אחד מאיתנו עובר את הדרך שלו ותהליך שונה, אבל בסופו של דבר אנחנו ביחד בזה. לכל אחד יש את החוויות שלו, אבל יש לנו שפה משותפת כי אנחנו באותה יחידה". רועי הוא כתב צבאי במדור שאחראי על יצירת תוכן ברשתות החברתיות של מיטב. ועמית, ראש הלשכה של סא"ל ביחידה. "אני כל כך אוהב את התפקיד שלי, מרגיש מסופק ומשמעותי עבור הלשכה שאני אחראי עליה", מספר לי עמית.

״אני עושה הסברה על צה״ל עבור המלש״בים שעלו לארץ כדי להתגייס. אני מרגיש כל כך משמעותי כי הייתי באותו המצב כמוהם, לא ידעתי הרבה על צה״ל והשירות. יש כל כך הרבה משמעות בתפקיד שלי בשביל אותם האנשים שצריכים את המידע הזה וזה כל כך מספק״, משתף אותי רועי על התפקיד.

המשפחה החדשה שלנו

"תשעים אחוז מהתמיכה שלנו כאן זה מהחברים שלנו לשירות. החברים הם המשפחה שלנו כאן בארץ, הם חלק גדול ממה שמחזיק אותנו כאן. אני אסיר תודה שהגעתי לסביבה הזאת שאוהבת אותי ותומכת בי. לא האמנתי שככה אנשים יהפכו להיות כל כך קרובים וחשובים לי", מרגש אותי רועי במילותיו.

מלבד החברים שצוברים במהלך השירות, הצבא מספק עזרה לחיילים בודדים. הכתובת לעזרה היא מש"קיות הת"ש והמפקדים. "המש"קיות ת"ש הן החברות הכי טובות שלנו בבסיס, הן כמו ה'אמא ואבא' שלנו והן פשוט דואגות לנו להכל. עוד בקורס למדנו על ההטבות בתנאי השירות שאנחנו זכאים להם. ההרגשה העיקרית שאתה מקבל מהמש"קיות היא שאתה לא לבד, יש מי שדואג לך אפילו בפרטים ה'קטנים' כמו איפה אתה עושה את החג", עוד מוסיף עמית.

רועי מראיין מלש״בית כחלק מהתפקיד

מרגישים ישראלים ב100%

"הגענו לארץ לא בלב שלם. היה לנו קשה לצאת מאזור הנוחות שלנו, אבל עם כל הקושי וכל האתגרים שהיו בדרך - זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. העצמאות בארץ גרמה לי לגלות שאני אוהב לבשל, אמא הייתה צוחקת עלי אם היא הייתה רואה אותי. למדתי על עצמי המון, אם לא הייתי יוצא מאזור הנוחות שלי לעולם לא הייתי לומד את הדברים האלו על עצמי. גם התאהבנו במדינה, רצינו להכיר אותה ולחוות אותה וללא ספק צה"ל נתן לנו את זה. לא הרגשנו שייכים לאף מדינה שגרנו בה עד שהגענו לארץ", משתף אותי עמית. עוד מוסיף רועי, "השנה וחצי הכי משמעותית שהייתה לי בחיים. ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים הייתה להתגייס. זה לא רק לשרת את המדינה בשבילי, קיבלתי כל כך הרבה כלים לחיים".

טיפ מרועי ועמית

"דבר ראשון תבואו חיוביים ופתוחים. תהיו עצמכם, תזכרו שאתם מעניינים וכולם רק ירצו לשמוע עליכם ולהכיר אתכם", מספר עמית באופטימיות. עוד רועי מוסיף לדבריו, "אני מכין אתכם שלא יהיה קל, אבל תזכרו שאתם נותנים את השנים האלה למדינה ואם אתם כבר מחליטים לעשות את זה - תנו את כל כולכם״, אומר לי עמית.

״טיפ מאיתנו אליכם, אל תפחדו לדבר עם המש"קיות ת"ש על הקשיים והבעיות ובכללי לפרוק, לא לפחד לבקש עזרה זה לא בושה. יש סביבכם אנשים שהתפקיד שלהם הוא לדאוג לכם, תשתמשו בזה. אל תתביישו לדבר עם המפקד שלכם, הוא חלק חשוב בשירות שלכם והוא חייב להיות מעורב. יש המון תמיכה שנועדה רק לכם ולקחת הכל בפרופורציה".