"אחד מהמטופלים היה נראה לי קצת חיוור, חשבתי שזה מהלחץ שלפני בדיקת הדם, אבל ליתר ביטחון לפני כן שאלתי אותו אם הוא מרגיש בסדר - הוא ענה שכן אז התחלתי את הבדיקה. לפתע הבחנתי שהמטופל נעשה חיוור עוד יותר ושנייה לאחר מכן הוא התעלף. המטופל החל לפרפר, קראתי בשמו מספר פעמים ופתאום הוא פקח עיניים. באופן מיידי הזעקתי את החובשים. ליוותי אותו גם בפינוי וגם בטיפול".

רב"ט נטע עדני, מעבדנית רפואית המשרתת במרפאת חיל הרפואה בצריפין, מטפלת יום יום בעשרות חיילים שנכנסים למרפאה ולעיתים נתקלת במקרים קיצוניים שדורשים תגובה מהירה: "מעבדנית רפואית זה לא כמו שזה נשמע. אני לא סגורה במעבדה כל היום, אני עובדת פנים מול פנים עם המטופלים ואכפת לי מאוד ממצבם. כשמטופל שדאגתי שיקבל את הטיפול הכי טוב חוזר להמשך טיפול ומצבו משתפר - אני מרגישה חלק מתהליך ההבראה שלו. אם הייתי מתמהמהת ומתעצלת עם הטיפול, יכול להיות שהוא לא היה באותו מצב בריאותי כמו שהוא עכשיו. מדובר פה בחיי אדם".

עניין של חיים ומוות

נטע דרגה את התפקיד מעבדנית רפואית במקום הראשון בשאלון ההעדפות באתר מתגייסים: "שמעתי על התפקיד מחברה שהתגייסה אליו, וישר ידעתי שאני רוצה לשרת בו. חיפשתי תפקיד שאני אוכל לצבור בו ידע רפואי וניסיון לעבודה באזרחות. יש לי הרבה חברות שהשתחררו מצה"ל ועובדות כיום כמעבדניות רפואיות באזרחות במקומות כמו קופות חולים ובתי חולים. אני מבצעת בדיקות מסוגים שונים, ביניהן בדיקות דם ובדיקות בקטריאליות שונות. כל דבר שאני עושה עוזר בהחלמה של מטופלים, זו שליחות".

"באחת מהמשמרות שלי במרפאה גיליתי בבדיקה בקטריאלית של אחד המטופלים חיידק טורף. לאחר הגילוי עשיתי הכל על מנת שהרופא של המטופל יענה במהירות. הייתי צריכה להבהיר לאותו הרופא כמה חמור המצב, זה עניין של חיים ומוות".

אם לא אפעל במקצוענות האדם שמולי עלול להיפגע

"התפקיד דורש אורך רוח כי אני עוסקת ברפואה ושירות למטופלים רבים. ביום-יום אני מגיעה למרפאה ומתחילה לקבל קהל, אני לא יכולה שלא להיות סבלנית, אם לא אפעל במקצוענות - האדם שמולי עלול להיפגע", מסבירה נטע ומוסיפה: "אם ישב מולי אדם ויעבור עליי יום רע ולכן לא אהיה נחמדה אליו ולא אשאל אותו אם הוא מתעלף בבדיקות דם - אני עלולה לסכן אותו".

הם חוזרים כי הם סומכים עליך

מחזירים לך אהבה  

לטענת נטע, באזרחות לא מכירים מספיק את עבודת המעבדניות: "הדימוי לתפקיד הוא לעיתים חסר הערכה - לדעתי זה נובע מחוסר היכרות עם התפקיד. אם יבינו עד כמה אני ושאר החיילות בתפקיד עושות עבודה חשובה - אנחנו נזכה ליותר הכרה והערכה".

"המטופלים שרואים את העבודה שלי ביום-יום מחזירים לי אהבה, אני מקבלת המון מכתבי תודה. אחד המכתבים שזכור עליי במיוחד הוא של מטופל קבוע במרפאה, הוא בא לבדיקות לפחות פעם בשבוע כדי להיות במעקב על מצבו. לפני כמה ימים, בפעם הראשונה מזה זמן רב, הייתה לו תוצאה טובה בבדיקה. אני כל כך שמחתי מהשינוי במצבו, והוא כתב לי מכתב תודה על הטיפול בו. המכתב היה כל כך מרגש וגרם לי לדמוע, אלו רגעים קטנים שעושים את השירות", משתפת נטע בהתרגשות.

"הקשר שלי עם אותו מטופל ועם שאר המטופלים הוא מדהים, אני ממש נקשרת אליהם רגשית. לפני הכניסה לתפקיד חששתי, כי לפתע המטופל שעומד מולך הוא לא עוד סיפור מקרה שלמדת עליו או בובה שהתאמנת עליה בקורס, אלא בן אדם. בקורס למדתי איך לגשת לאנשים - עם הביטחון והניסיון הפרקטי שצברתי בו התפוגגו החששות שהיו לי מהתפקיד".

מצאתי צד אחר בי שלא הכרתי

תהיו אסרטיביות

"תבואו בגישה חיובית ותעשו את ההכי טוב שאתן יכולות, אל תפחדו להיות אסרטיביות. כל אחת שנמצאת בתפקיד הזה רק מרוויחה ממנו, אתן תגלו בעצמכן צדדים חדשים שלא הכרתן - אני מעולם לא האמנתי שתהיה לי אחריות כל כך גדולה על הכתפיים. אחד הדברים שלמדתי בתפקיד הוא שהמפתח להתמודדות עם האחריות הגדולה זה לא לפחד להאמין בעצמך וביכולות שלך. תגדילו ראש ותגיעו עם חיוך בכל בוקר", מסכמת נטע בחיוך.