האם תמיד רצית להיות לוחמת?

"כן, חד משמעית. יותר מזה, אני רציתי ספציפית להגיע לחי"ר גבולות. סירבתי למג"ב כי רציתי להגיע לכאן. זה בער בי כי אני גרה באריאל, זה מקום שבו יש המון ארועים. זה גרם לי להבין שאני רוצה לעשות משהו משמעותי בשירות שלי בצבא. להגן על משהו שאני מכירה, על המדינה ובפרט על הבית שלי ולהעניק ביטחון לכל מי שגר בבקעה."

מהי המשמעות לשירות קרבי בשבילך?

"כל חיי אני רציתי קרבי. כולם מכירים את כולם באריאל וראיתי את כל השכבות שמעליי שהתגייסו ללוחמה. עברתי תהליך בשביל להתגייס ללוחמה, הייתי צריכה לעלות במשקל ועשיתי את זה. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות לוחמת. תמיד רציתי לטעום מהשטח" משתפת אותנו דקל.

איך הייתה הטירונות?

"הטירונות היא חוויה מטורפת: חלק מזה זה לשרת עם בנים, יש המון צחוקים, החברות הופכות להיות אחיות, כולם הופכים להיות משפחה אחת גדולה. היא לא קלה ויש הרבה קושי מנטלי ופיזי. אבל יש הרבה אמונה ורצון, אני תמיד זכרתי שהתפקיד חשוב, והמשמעות היא קריטית כי אם אני לא אעשה את זה אין מי שיעשה".

את זוכרת אתגר שעברת בטירונות?

"כן, שבוע שדאות שזה שבוע לא קל בכלל. אוכלים רק מנות קרב, ישנים בשטח ויש המון מטווחים. יש שם קושי מנטלי. אבל בסופו של דבר ברגע שסיימתי את השבוע הזה, אני הבנתי שצלחתי את האתגר הזה, וזה רק הפך אותי להיות לוחמת יותר טובה היום. כשמסיימים אתגר כזה גדול מרגישים כאילו הכל קטן. מה שמאוד עזר לי לעבור את כל זה, היה לראות את כולנו ביחד, כולם חברים ועוברים את זה ביחד וצוחקים והיה חוויתי בטירוף" מספרת לנו דקל על שבוע השדאות.

איך עברה תקופת שומר החומות?

"זו הייתה הפעם הראשונה שאני באמת חוויתי קו, אני בעצמי תפסתי קו ויצא לי לעבור תקופה מטורפת של הרבה רגעים משמעותיים. היינו בקו שבדרך כלל לא אמור להיות שלנו ובגלל שומר החומות תפסנו אותו. חוויתי רגעי אמת שבנו אותי מאוד. יצא לי להיות חלק ממעצרים, ועוד המון דברים שפחות אפשר לשתף עליהם״ מספרת לנו דקל קצת ממה שיכולה על תקופת שומר החומות.

האם הרגשת את הטירוף והאקשן בתקופה הזאת?

"כן, חד משמעית התקופה בשומר חומות היית תקופה מטורפת של מלא עשייה, הכי עמוסה, הכי עסוקה והכי מלמדת מבחינת הפעולה שלנו. ביום שתפסתי חפ"ק עם המ"פ שלי, נכנסנו לכפר שבו קיבלנו מידע. הגענו לשם ועשינו סריקות, וביצענו מעצר. עצרנו מחבל שהיה יכול לעשות את זה שוב ושוב בעתיד".

איך היה מסע הכומתה?

"וואו, המסע כומתה היה מטורף. זה היה מאוד קשה, גם המסלול היה מלא בירידות ועליות עם הווסטים וכל הציוד. בסופו של דבר זה עוד משהו שאני עברתי שאני מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לעבור".

האם את מרגישה את תחושת הגאווה כשאת חוזרת הביתה עם נשק והכומתה של החי"ר?

לגמריי, אני מרגישה זכות גדולה כשאני עולה על מדים עם הכומתה שלי והנשק, ואני יודעת שאני מעניקה הרגשת ביטחון לאזרחים כשאני חוזרת הביתה. בכניסה לעיר שלי אני תמיד בודקת שהכל בסדר ואני רואה שאנשים מסתכלים עליי ואנשים מרגישים ביטחון כשהם רואים שהלוחמים כאן איתם.

האם את מרגישה שהשתנית מהגיוס ועד היום?

"חד משמעית, הצבא משנה אותך בטירוף, מבגר אותך, וגורם לך להסתכל על דברים אחרת. אני יודעת שאם יזרקו אותי במדבר לשבוע אני אסתדר ולפני הצבא לא הייתי מצליחה לשרוד. הצבא מלמד אותך להתמודד עם קשיים ואתגרים שרק בשירות קרבי אפשר לחוות״ משתפת דקל. 

"גיליתי שאני יכולה להגיע לרמת כושר מאוד גבוהה, ואני יכולה להיות מאופקת. הגעתי לשיאים שלא חשבתי שאני אצליח להגיע אליהם מבחינת הכושר. גיליתי שאני יכולה להיות רחוקה מהבית לתקופת זמן ארוכה. השירות גרם לי להתחבר לאנשים שבאזרחות לא הייתי מכירה ועכשיו הם המשפחה השנייה שלי".

מה היית מספרת למלש"בית שחולמת להיות בלוחמה?

"הייתי אומרת שזה לא קל, יש הרבה קושי אבל כל הקושי הזה שווה את זה. את מרוויחה משפחה, אנשים שיעשו הכל בשבילך, ברמה המבצעית התפקיד הזה גורם לנו לעבור המון דברים והכל למען הביטחון של האזרחים בארץ".

ומה הטיפ שהיית נותנת למישהי שחולמת להיות באריות הירדן?

"קודם כל להגיע בראש פתוח, ולנסות להסתכל על דברים בפרספקטיבה אחרת. לנסות להכיר אנשים חדשים גם אם הם לא בסגנון שלך, את תכירי אנשים מעולמות שונים לגמרי. תמיד לתת את המאתיים אחוזים שלך בתפקיד, ולהראות שאת רוצה את זה. והכי חשוב לזכור שמה שאת עושה הוא מאוד משמעותי ואת תביני את זה ברגע שאת תעלי לקו" משתפת דקל.