קיבלת את הודעת השיבוץ "שובצת לחטיבת גולני…", מה המחשבות באותו רגע?

"אז כמובן, לא ישר שובצתי לסיירת, אבל שמחתי מאוד מההודעה הזו, מכיווון שיש לי עבר מאוד מכובד של גולני במשפחה וכשהתחלתי את הליך הגיוס, החלטתי שאני ממשיך את דרכם - של אבא שלי, דודים שלי, סבא וסבתא. התגייסתי לגולני במטרה אחת - להתגייס לסיירת", מספר אור בגאווה.

התגייסת, מה התחושות שמלוות אותך? ואיך למעשה הגעת לסיירת?

"הגעתי לשרשרת החיול ביום הגיוס מאוד מבולבל ובשוק, כי זה יום עמוס ואתה לא יודע ממש מה מצפה לך בו. (רוצים לדעת איך נראה היום הראשון בצה"ל? - לחצו כאן) נסעתי לבא"ח בפעם הראשונה, נכנסתי לחדר עם אנשים שאני לא מכיר, ובעצם ככה מכניסים אותך למערכת הצבאית. אחרי שלושה שבועות, אמרו לנו שיש גיבוש (לסיירת גולני ולאגוז) למי שמעוניין. בגיבוש, המטרה היא לבחון אותך בנקודות קיצון מנטליות ופיזיות - שמש, אקטים פיזיים ומנטליים בלי הפסקה. אצלנו, מתוך 500 חיילים, 90 מתקבלים לסיירת ועוד 10 לאגוז. עשיתי את הגיבוש והתקבלתי לסיירת.

ברגע שקיבלנו את התשובות, התקשרתי להורים שלי ואמרתי לאבא שלי, "אני הולך להמשיך את הדרך שלך!". וההורים שלי היו מבסוטים, זה רגע שלא אשכח בחיים" אור מספר בהתרגשות.

מה האתגר הכי גדול שעברת בטירונות?

"בעיקרון זה להכנס בבום למערכת שאתה לא מכיר, אתה בא לטירונות ושמים אותך עם אנשים שאין לך מושג מי אלה, כל אחד שונה. ומאותו יום אתם המשפחה השנייה אחד של השני, ולכו תסתדרו. ואז מגיע הסמל ומתחיל לתזז אתכם בפלוגה. שמים אתכם כל הזמן במצבי קיצון בשביל לבנות אתכם מהיסוד, ובהתחלה זה מאוד קשה. זה קושי מנטלי גדול מאוד, אני תמיד אזכור את זה.

זה הבום הזה שאתה לא ישן בחדר שלך, אין לך את הטלפון שלך, אתה לא אוכל את האוכל של הבית והכל ההפך הגמור ממה שהיית רגיל אליו".

איך נראית השגרה בשירות הסדיר?

"יש הבדל של שמיים וארץ בין הסדיר להכשרה. ביום הראשון כבר מתייחסים אליכם כמו אל לוחמים, כמו לאנשים בוגרים. בעיקרון ההבדל בא לידי ביטוי בתחושת המסוגלות והעצמאות. אתה מתעורר בבוקר, יש לך כבר לו"ז מוכן וסומכים עליך שתנהל נכון את המשימות שלך", משתף אותי אור.

הקושי מגבש

"הימים הכי קשים הם הכי מצחיקים, תמיד. אחרי שעברתם קושי רציני, כל הצוות הופך למגובש יותר ובשבילנו זאת חוויה.

יש סיפור אחד שאני תמיד אזכור - היינו בשבוע שטח והייתה סופה , מזכירה את ברברה שהייתה לא מזמן. ישנו בשטח ובנינו אוהל סיירים. מגיע הלילה ומתחיל גשם, כל האוהל הוצף יחד עם כל הציוד שלנו, השק"ש, המדים, המזרן וכל הציוד שהיה איתנו. בהתחלה אמרנו "בקטנה, לא נורא" ואחרי 5 שניות, האוהל שלידנו קרס לגמרי! מה שאומר שהצטרפו אלינו לאוהל עוד כמה חיילים מהאוהל שנפל. מפה לשם, אני מוצא את עצמי ישן בגשם, כשמשמאלי ישן עוד חבר ומשמאלו עוד אחד, וכולנו מתחבקים אחד עם השני כדי לא לקפוא מקור. אני זוכר שהיה לנו כל כך קר ולא הצלחנו להרדם, אז מה שעשינו כל הלילה היה לדבר אחד עם השני, לצחוק על הסיטואציה. פשוט כל הלילה צחקנו, וזה משהו שעד היום אנחנו זוכרים היטב".

 היה מבצע מיוחד שלקחת בו חלק?

"יצא לי להשתתף בהמון פעילויות ולסכל המון פיגועים ומחבלים. אנחנו כרגע בקו שכם. אחרי שהיינו בקו ג'נין, בין המוצלחים שהיו בצה"ל בשנים האחרונות, קיבלנו עליו המון שבחים ואפילו צל"ש מהרמטכ"ל. עכשיו אנחנו גם מצטיינים בקו שכם. היחידה שלנו נמצאת בזווית העין של המון בכירים בצה"ל וזאת הסיבה שנותנים לנו המון אחריות, וגם יש לנו הצלחה בזה. יצא לנו כמה פעמים בתקופה האחרונה למנוע מספר פיגועים רציניים. זה מרגש לדעת שאני תורם לביטחון המדינה".

עם אילו כלים תצא מהתפקיד?

"תחושת המסוגלות שלי ללא ספק עלתה - ברגע שפעמיים בשבוע מקפיצים אותך לפעילות מבצעית, לקרב מגע בלילה, ואתה לא ישן כמו בבית, אלה דברים שעם הזמן נראים לך נורמליים אבל כשאתה מסתכל על זה מהצד זה נראה כל כך מוזר ואבסורדי. כשאתה חוזר הביתה, אתה קולט שלא משנה מה יקרה לך, הכל נראה קטן יותר. אתה עובר דברים כל כך קיצוניים שללכת לחבר בצד השני של העיר נשמע שטותי לעומת מסע של 40 קילומטר עם אלונקה על הכתף.

התחושה היא שעברת משהו שפירק אותך ובנה אותך מחדש. ואני אומר וואלה, 99.9% מהאנשים בגילי בכל העולם לא עברו את מה שאני עברתי".

יש לך טיפ למלש"בים שרוצים להגיע לסיירת גולני?

"לא משנה כמה קשה לך, כל מלש"ב צריך למצוא סיבה מספיק חזקה להאחז בה בשביל לסיים את המסלול. כל אחד מכם צריך לזכור שכל דבר קשה בסוף נגמר, וזאת סיבה מספיק טובה להאחז בה.

זה משהו שילמד אתכם להעריך את הדברים הכי קטנים בחיים שלכם שלא הערכתם אף פעם. אני מאוד ממליץ על השירות, ומי שחושב שהוא מסוגל, שינסה (:

בהצלחה!"