תכנית "שר-אל" היא פלטפורמה בה מגיעים לארץ מתנדבים מגיל 15 ומעלה לתקופה של בין שבוע לחודש. במהלך שהותם בישראל, הם מגיעים לבסיסים שונים ברחבי הארץ להתנדבות. השבוע הגיעה קבוצה מצרפת, בגילאי 60 ומעלה, ורב"ט דבורה חנונה, מדריכת שר-אל, ליוותה אותם במהלך כל השבוע. "בזכותנו המתנדבים זוכים להכיר את ישראל ומבינים שזו מדינה מלאה בתרבויות שונות".

לטייל בכל הארץ ולהכיר את צה"ל

"אנחנו פוגשות את הקבוצה בנמל התעופה וממשיכות יחד עם המשתתפים עד לבסיס. אנחנו מסבירות להם על הצבא ועל התפקידים השונים בו, ונותנות לכל קבוצה תחום אחריות. למשל, הקבוצה שאני מלווה השבוע תעזור באפסנאות", מספרת רב"ט דבורה.

"בכל ערב עוברים פעילויות. אני מעבירה לקבוצה הסברה על צה"ל ועל השפה העברית, ובנוסף לכל מדריכה יש גם פעילות אישית, שלי היא בנושא מוזיקה ישראלית, גיבורים בצה"ל ועוד. אנחנו מטיילים בכל הארץ והמדריכות מסבירות להם על מקומות מרכזיים".

עשרות מדינות - תפקיד אחד

"התחלתי את הדרך שלי בטירונות במחו"ה אלון ואז עברתי קורס בבה"ד 6 בעיר הבה״דים במשך 4 שבועות", נזכרת דבורה. "בקורס למדנו על ציונות, היסטוריה, מלחמות ותרבות ישראלית. למדנו גם הרבה על הפן ההדרכתי. הקורס היה קשה אבל גם כיף. החברות מהקורס עד היום משרתות איתי ונותנות לי הרבה תמיכה. הקושי האמיתי שלי היה יותר אישי כי בתחילת השירות שלי עדיין לא ידעתי עברית כל כך טוב".

בגיל 17 עליתי מצרפת והיום אני מדריכה מתנדבים צרפתיים

דבורה עלתה לארץ מצרפת בגיל 17. ״אני מאוד ציונית ולכן היה לי חשוב לעלות. למדתי שנה במכינה באוניברסיטה העברית ואז התגייסתי. לא באתי במיוחד בשביל הצבא, אבל מאוד רציתי להיות חלק מהחברה הישראלית. אני חיילת בודדה, ההורים שלי נשארו בצרפת, אבל האחיות שלי גרות בארץ".

"בתקופת הקיץ היו לי כמה קבוצות של צרפתים שבאו לשבועיים, בני 16-17. הרבה מהם מתכוונים להתגייס בעתיד בזכות התכנית. זו סוג של סגירת מעגל כי הגעתי מצרפת והיום אני מדריכה מתנדבים צרפתים".

מתרגשים להיות בישראל

"יש המון אנשים שאוהבים את התכנית בזכותנו, ואפילו חוזרים ולוקחים בה חלק עוד כמה פעמים", מספרת דבורה בגאווה. "בקבוצה שאני מלווה השבוע יש אחד שעושה את זה משנת 2000! סיפרו לי גם על מתנדב מקנדה שעבר בערך 150 פעמים את התכנית, והוא אפילו הכיר את מי שהקים את 'שר-אל'".

"בגלל החיבור לארץ והתקופה האינטנסיבית, הם מאוד מתרגשים להיות בישראל, יש רגעים שהם אפילו בוכים מרוב התרגשות. למשל, ביום האחרון אנחנו מניפים את דגל ישראל ושרים יחד את "התקווה". הייתה פעם אחת שבה הגיעו חירשים מתנדבים בצה"ל כדי לפגוש את המתנדבים של התכנית. הנפנו יחד איתם את הדגל וביצענו את "התקווה" בשפת הסימנים. כולם מאוד התרגשו ובכו".

מה צריך בשביל להיות בתפקיד?

"צריך לדעת לדבר לפחות בשפה נוספת אחת״, מסבירה דבורה, "חוץ מזה, צריך להיות פתוח לכל הדתות, התרבויות, המדינות והאנשים. גם האנשים שמשרתים איתי הם מגוונים אז צריך לדעת להסתדר עם כולם. אני ממליצה לכל מי שאוהבת לצבור חוויות, לטייל בארץ, לבקר בבסיסים ולעזור לאנשים, להיות חלק מהתוכנית הזו. לפני הגיוס הייתי ילדה דיי שקטה עם פחד קהל, היום אני כבר מדריכה מלאה בביטחון עצמי".