תפקיד שלא תוכלי לעשות באזרחות

לאחר מכן, ניסיתי את מזלי בחיל האוויר - אבל גם שם לא עברתי את כל המיונים, למרות בגרות ברמת חמש יחידות בפיזיקה, מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה ותנ"ך שהקנו לי ממוצע בגרויות מרשים. למעשה, נותרתי ללא תפקיד חודשים בודדים לפני הגיוס ולא ידעתי מה עלי לעשות.

בהמלצת אחי, ששירת כמפקד גדוד 55 בחיל התותחנים, החלטתי לשנות כיוון לחלוטין, "אל תחפשי להגיע כל יום הביתה, חפשי את התפקיד שלעולם לא תוכלי לעשות באזרחות", אמר לי.

בגלל שיש לי בעיות רפואיות, לא יכולתי לעשות מיון ליחידות לוחמות, אך כעבור זמן לא רב נמצא התפקיד המתאים לי ביותר - מדריכת חי"ר. אמנם מדובר בתפקיד ללא מיון, אך כל הכתבות שקראתי מלאות בהבטחות לשירות משמעותי, וכמה שונה שטח כבר יכול להיות עבורי? ואכן, חמישה ימים לאחר הבגרות האחרונה התייצבתי בלשכת הגיוס עם חיוך ענק שמרוח על הפנים.

עד מהרה נעלם החיוך ולא שב למשך תקופה ארוכה. בדיעבד, התקופה הטובה בחיי, אבל בתור ילדונת (די חנונית, יש לציין) שבדיוק סיימה בית ספר ומעולם לא התרחקה מהבית אפילו לא כדי לישון אצל חברה - לא יכולתי להבין את מה שמצפה לי.

איש לא הכין אותי לקורס מדריכות חי"ר - גם לא הסיפורים הרבים שסיפרו לי

להסתגל לחיים חדשים

השמש המדברית, הכושר, המשמעת ובעיקר העובדה שראיתי את הבית פעם בשבועיים היו נראים כמעט בלתי אפשריים. פתאום, אסרו עלי לעשות מחליק בשיער, או להתאפר. לא היה לי זמן להתמרח בקרמים שאני אוהבת, והיה עלי לחלוק חדר קטן, בגודל שמינית מחדרי בבית, אותו אני לא חולקת עם איש, עכשיו עם עוד ארבע בנות. שלא לדבר על שש המקלחות שהתפלגו בין 70 בנות הקורס, והיה עבורן זמן מוקצב של שעה אחת, בערב, בחום של יולי. אותה שעה שבה היית צריכה לתמרן בין אוכל, טלפון אל הבית, אל החברים, וכמובן למצוא גם פנאי למקלחת, לשטוף מעלי את תלאות היום ואת הדמעות הרבות משינוי השגרה הפתאומי.

איש לא הכין אותי לקורס מדריכות חי"ר - גם לא הסיפורים הרבים שסיפרו לי. זה קורס תובעני, משמעתי, נוקשה, אך עם זאת, מעצב, מקלף את שכבות הילדות, חושף אפיקים חדשים, מעניק הזדמנות בלעדית, חד פעמית, לשינוי של מאה ושמונים מעלות אותו עברתי.

בקורס למדתי להסתגל לחיים חדשים, עצמאיים יותר. התבגרתי משמעותית, הפכתי לישות אחרת, בניגוד לקודמתי שלפני הגיוס - ילדה של אמא שמקבלת הכל מוכן לידיים. לשמחתי הרבה נאלצתי ללמוד איך להשיג דברים בעצמי, ורכשתי כלים שאני מאמינה שילוו אותי ויקנו לי יתרונות למשך כל חיי, ועוד חשבתי שבחרתי בתפקיד שלא ייתן לי משהו לאזרחות, טעיתי.

בקורס הסגל מתבונן על כל אחת מהחיילות בכל שעות היממה, ובסופו של דבר מתאים להן את השיבוץ שהכי מתאים לאופיין. אפשר להגיע לכל מיני הדרכות מדהימות - מדריכת מרגמות, למשל, או מדריכת רתק (מהמילה לרתק את האויב). אני קיבלתי את שיבוץ מדריכת צלפים ואני ממש מרוצה ממנו.

בסוף הקורס, בתום חמישה וחצי חודשי הכשרה, נשלחתי לבסיס צאלים, שם עברתי ועודני עוברת חפיפה. לא הכרתי את המונח "שטח" לפני הגעתי למקומי הנוכחי, ועכשיו אני מכירה אותו לאורכו ולרוחבו ממרום שמונת חודשי השירות שלי ובעיקר מהניסיון שצברתי בצאלים.

יורדות לשטח ונותנות את הלב

כיום, אני מגיעה לאימון בשטח פתוח מדי יום, עם מילואימניקים, צלפים שכבר מוכשרים על נשק אך לרוב לא נגעו בו שנים רבות. אני מרעננת איתם את החומר, בודקת את יכולות הירי שלהם, את יכולות הפיקוד ובסופו של כל יום אני כותבת סיכום אימון על כל זוג אותם אימנתי.

משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה הקטנות, בכל מזג אוויר, אני וחברותיי יורדות לשטח ונותנות את הלב, הנשמה, ובעיקר את מיתרי הקול בשביל אותם הצלפים, אך מה שבאמת מדהים בעיני, זאת העובדה שיש בידינו החלטה חשובה מאין כמותה - האם הצלפים שמגיעים אלינו כשירים, או לא כשירים ללחימה, והאם יקראו להם למילואים בשעות אמת.

להיות מדריכת חי"ר בצאלים זה לא קל. אין לך אפשרות "לאיים" על החיילים בשבת, כי הם שבים הביתה מהמילואים בעוד ימים אחדים ובטח שלא להרים את הקול, כי החייל הזה יכול להיות אבא שלך...

אם את מצליחה להשיג את תשומת לבם של המילואים, ואנחנו מצליחות, בכל פעם, זה רק בגלל הכריזמה, האישיות, ובעיקר התשוקה למקצוע. בכל אימון שאני מעבירה אני נחשפת לחידושים, בזכות המילואים המוכשרים והמלומדים שמגיעים אלי.

יש עולם שלם בצבא שמציע דברים עליהם לא חלמתם   

תחפשו את האתגרים

אני קוראת לחבריי המתגייסים, אל תלכו אל המובן מאליו! אל תחפשו תפקיד שיתן לכם להיות כל יום בבית, אל תלכו לעשות משהו שאותו תעשו אחר כך, במשך כל חייכם. אל תחיו עם תחושת ההחמצה הזאת, שיש עולם שלם בצבא שמציע דברים עליהם לא חלמתם, חומר אנושי שלא הכרתם, והעצמה אישית שלא תשיגו בשום מקום אחר.

תאהבו את המדינה שלנו, שנותנת הכל. תרצו לשרת אותה בכבוד, גם אם זה אומר לשרת אותה על חשבון הידיים והרגלים שלכם. תאהבו ותחפשו את האתגרים, כי זה בסך הכל תקופה קצרה, של שנתיים או שלוש. גם הרווח האישי לא יאחר לבוא.