"הייתה פעילות מבצעית בגזרה הצפונית - וכל הגזרה הוקפצה, כולנו היינו בהיכון, זו התקופה הכי מעניינת בשירות שלי כי הרגשתי שאנחנו עושות את ההבדל בזמן אמת. לא היה לנו יום ולילה. כשאנחנו בשטח אנחנו פועלות על פי נוהל קרב בו אנחנו מבצעות איפוס והערכות מצב, מחשבות תוכניות קרב, עובדות מסביב לשעון כי חייבים לסיים את כל המשימות כדי להיות מוכנים במקרה של ירי. כאשר תקופת השטח נגמרה, הסתכלתי עליה לאחור והבנתי שאני חוזרת מהשטח, עם יותר ידע ונסיון בסיטואציות שונות וחדשות" מספרת ירדן.

איך הגעת לתפקיד?

"הייתי במיון לוחמות, שם באמת חשבתי לעצמי - מה הכי מתאים לי? והבנתי שאני רוצה להיות לוחמת בתותחנים. לפני הגיוס קראתי על התפקיד כדי להיות מוכנה. לא התאמנתי פיזית לפני הגיוס, ודווקא הייתי מאוד ממליצה לכל המתגייסות להתאמן לפני. הגעתי למכינה שעוברות הלוחמות לפני תחילת הטירונות, לא הייתי בשוק, היה לי די קל. תוך כדי המכינה סיפרו לנו על חיל התותחנים ועל המערך עצמו. בסוף המכינה השתבצתי לגדוד בו עברתי את ההכשרה שלי, שארכה שמונה חודשים. כיום ההכשרה אורכת ארבעה חודשים." מסבירה ירדן.

"מבחני הכושר היו מאתגרים בשבילי בטירונות, רוב המבחנים התמקדו בחוזק המנטלי. לכולם היה קשה, צריך לדעת להגיד: כן קשה לי, כן לא קל לי וזה בסדר, אבל חשוב לדעת ולזכור לא לוותר. אני זוכרת כשלא הצלחתי לעשות מקבילים ולא ויתרתי לעצמי, התאמנתי המון עד שהצלחתי" היא משתפת.

מה היה הרגע הכי משמעותי בשירות?

"אחד הרגעים הכי משמעותיים שלי בצבא היה סיום ההכשרה. אחרי שמונה חודשים קיבלתי את סיכת הלוחם, זה היה מאוד מרגש לקבל את הסיכה הזאת בזכות ולא בחסד. הסיכה הייתה מעין כותרת לזה שעברתי את כל מה שצריך כדי להיות לוחמת בצבא ההגנה לישראל" מספרת ירדן בהתרגשות.

איך נראית השגרה?

"בשגרה אנחנו נמצאים אחד עשר ימים בבסיס ושלושה ימים בבית. בתקופת כוננות נשארנו בבסיס עשרים ואחד יום ובשטח סגרנו עשרים ושמונה או אפילו יותר. הייתה לי תקופה שבה סגרתי עשרים ושמונה ימים בבסיס, חזרתי ליומיים הביתה ואחר כך הייתי בבסיס חמישים יום בזמן הסגר. זה חלק מהתפקיד, מאחר שמעל הכל המשימה שלנו היא להגן על האזרחים" משתפת ירדן.

איך את מרגישה שהצבא תרם לך?

"מתחילת השירות ועד היום אני מרגישה שונה, אני באמת יכולה להגיד, כאן השתנתי. התנפצה הבועה שבה חייתי. אני פוגשת אנשים מכל המדינה, אני מרגישה יותר בנוח עם אנשים, אני מגיעה לצבא ואני מתמודדת עם דברים שהם מאוד מאתגרים. אני יודעת שאני לא יכולה לוותר, ואני חייבת לעשות אותם, זה מאוד מבגר. אני מבינה שאני לא אקבל כל הזמן את מה שאני רוצה, ולדעת להיות סבלנים כשצריך".

"חשוב לי לומר שאנחנו תמיד מדמיינים לוחמות עם ווסט ונשק רצות בשטח בזמן פעילות מבצעית, זה לא תמיד ככה. זה כן חלק גדול מהתפקיד אבל זה לא תמיד פשוט- בתקופות כשאנחנו תופסים קו ונמצאים בכוננות מלאה כל הזמן הפעילות מאוד אינטנסיבית ולפעמים קשה. כל פעם אני צריכה להיזכר מה הסיבה לגיוס שלי ללוחמה- האהבה שלי למדינה, המשפחה שלי. זה המקום הכי מפתח, יצא לי להתמודד עם קשיים, ותמיד זכרתי מה הביא אותי".

ולסיכום, יש לך טיפ שאת רוצה להעביר לבנות שחושבות להתגייס ללוחמה?

"הטיפ הכי גדול שלי זה באמת לא לוותר, למרות שקשה, ויש כאלה שיגידו שאת לא מתאימה, תמיד צריך להמשיך לעלות ולא לוותר, אני לא ויתרתי לעצמי וסיימתי. כאשר מקבלים את הדרגה או את הסיכה זה שווה הכל, לזכור כמה שזה חשוב, להגן על המדינה שלנו".