האדם שבטנק ינצח

נסענו דרומה מספר שעות לא מבוטל, דרך מפותלת על כבישי האספלט החמים תחת קרני השמש, בשקט הכמעט מופתי של הנגב כשברקע נוף מדברי ועוצר נשימה. כשהגענו לדרום הבקעות בנגב, התחלנו לשמוע במדבר השקט, רעשי טנקים ופיצוצים. זה היה הסימן שהגענו לבסיס האימונים של שריון. כולנו מכירים את חיל השריון שעומד בחוד החנית בשדה הקרב. ישבנו לשיחה עם אנשי הטנק המחולקים לארבעה תפקידים: טען, תותחן, נהג ומפקד טנק.

מכתב לעצמי

בתור חיילת שמשרתת כבר כמעט שנתיים, המחשבה על השחרור גורמת לי לעצור ולהביט אחורה על הדרך שעברתי. שירות צבאי הוא מסע שכולל לא רק את היומיום, אלא גם רגעים משמעותיים שנחרטים בזיכרון. אחד הרגעים האלה, שאני יודעת שלעולם לא אשכח, הוא יום הגיוס שלי. אני זוכרת את עצמי עומדת שם, עם תיק גדול על הכתף והמון שאלות, עוד לא מבינה עד הסוף מה זה באמת אומר להיות חלק מצה״ל. אם הייתי יכולה לחזור בזמן, הייתי רוצה להרגיע את ”האני“ של אותו יום- להראות לה שיש לה כוח, שהיא תגדל, תלמד, ותמצא את מקומה. הימים הקשים יהפכו לזיכרונות מחזקים, ושבמהלך השירות היא תבין יותר על עצמה ממה שחשבה שאפשר. אולי זו בעצם המשמעות של השירות – לא רק מה שאת עושה, אלא גם מי שאת הופכת להיות.