סג"ם עשהאל נמיר וסג"ם אריק קרוצ'קוביץ' התחילו את דרכם כלוחמי איסוף קרבי. היום, כמעט שנתיים אחרי, הם עומדים לסיים את ההכשרה שוב, אך הפעם כמפקדים מלאי גאווה לתפקיד. "אני מבין כמה כל רגע היה משמעותי וכמה לכל צעד יש השפעה בצבא. היום אני משתדל להנחיל לחיילים שלי את הערכים שאני קיבלתי כשהייתי במקומם", מתגאה סג"ם עשהאל.  

שומרים עליכם, מבפנים

"על רוב העבודה של החיל לא מספרים הרבה, והיא נשארת דיי עמומה. אני והצוות שלי תופסים קווים בעיקר באיו"ש, אזור יהודה ושומרון. מידי יום שישי אנחנו יוצאים לטפל בהרבה הפס"דים (הפרות סדר של פלסטינים) - אנחנו מגיעים לשם עם מיגון ועם אמצעים לפיזור הפגנות. כל גדוד בחיל תופס גזרה אחרת, זו אחריות ממש גדולה. יש רק 8 צוותים, למשל, שאחראים על גבול לבנון", מסביר סג"ם אריק.

"הייתה פעילות שהרגישה רגילה לגמרי, זה היה בדיוק סביב התקופה של הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב. התוצר של הפעילות הוביל לפעילות איסוף מודיעין גדולה בגזרה שלנו", נזכר סג"ם עשהאל. "פורסם בעיתונים על המבצע ואני זיהיתי בין השורות מידע שהיה מוכר לי, כי אני הייתי חלק מהצוותים שגילו אותו בפעילות ואז פתאום הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול. היום אני מבין כמה כל רגע שם היה משמעותי".

לא רק לוחם איסוף - יש עוד תפקידים

בכל צוות איסוף יש כמה תפקידים, בכל אחד עוברים הכשרה מותאמת לתפקיד. יש חיילים שאחראים על התקשורת עם שאר הכוחות, חובשים שאחראים על הסיוע הרפואי, נווטים שתפקידם הוא להתמצא בשטח, חיילים שתפקידם הוא איסוף ופענוח הממצאים מהשטח, כאלו שמוכשרים בהסוואה והיטמעות ומטיסי רחפנים.

סג"ם עשהאל התחיל את דרכו כאחראי על הסוואה ואילו סג"ם אריק כנווט, "בדרך כלל שואלים כל אחד מה הוא רוצה, מה מעניין אותו, והאם הוא עסק באזרחות במשהו דומה. לרוב משתדלים להתחשב בהעדפה", מסביר סג"ם עשהאל. סג"ם אריק מדגיש: "הצוות יקום ויפול על בן אדם אחד. בסופו של דבר אנחנו מביאים תוצר לחטיבה או לאוגדה, תלוי תחת מי אנחנו עובדים. לכל תפקיד יש אחריות גדולה ויכול להיות שבגלל מישהו אחד המשימה לא תושלם בהצלחה".

הצוות שלי - משפחה מהיום הראשון ועד האחרון

"מה שמיוחד באיסוף קרבי היא צורת העבודה, עובדים כאן בצוותים. צוות מאוד קטן מיד הופך למשפחתי וכולנו מאוד מחוברים אחד לשני", מספר סג"ם עשהאל. "אתה יכול למצוא את עצמך יומיים-שלושה, לפעמים אפילו יותר ברצף עם הצוות שלך. 3 עד 8 אנשים שנמצאים כל הזמן ביחד, וככה מכירים בצורה הכי טובה אחד את השני. היום, כמפקד, אני עדיין בקשר הדוק עם הצוות שהייתי בו. בכל פעם שאני יוצא הביתה בסופ"ש אני נפגש איתם. זה מה שייחודי בצורה הקטנה הזו של הצוותים".

"זה יתרון מטורף", מדגיש סג"ם אריק את החשיבות של הצוות. "ביום הראשון שלי עם הצוות לא הבנתי מה הקשר שלי אליהם בכלל, הם נראו לי זרים. אחרי החודש הראשון בטירונות, הפכתי לחבר הכי טוב שלהם".

את הקילומטר האחרון עשינו בריצה יחד עם המשפחות, אזכור את זה לכל החיים

אחרי שיצאו לקצונה, חזרו סג"ם אריק וסג"ם עשהאל לגדוד והיום הם מפקדים על צוותים משלהם. כמפקד יש הרבה סיפורים שאי אפשר לשכוח: "היה לי חייל אחד שהזיכרון הראשון שלי ממנו, היה סירוב הפקודה שלו", נזכר סג"ם אריק. "הייתי אז מ"מ צעיר, קיבלתי דרגות כמה שבועות לפני שהוא התגייס. מלא מפקדים נכנסו לחדר וצעקו עליו, ורק אני נכנסתי לחדר והרגשתי נבוך. הסתכלתי עליו וחייכתי".

"הוא התחיל לספר שהוא היה ילד בעייתי עוד בבית הספר. הסברתי לו שעכשיו הוא בצבא, והוא ישתנה. הוא התעקש שהוא לא רוצה להיות פה. הוא עבר תהליך ארוך ועכשיו הוא אחד החיילים התותחים בצוות. זה ניצחון אישי בשביל שנינו".

"אחד הרגעים היותר מרגשים בהכשרה הוא טקס סוף המסלול בהר איתן", מוסיף סג"ם אריק. "עוברים מסע ארוך מאוד, 35 ק"מ עם אלונקות, 40 אחוזים ממשקל גוף. ברגע הזה הבנתי כמה עברנו. התחלנו כחבר'ה שלא ידעו להחזיק נשק והיה להם קשה במסע של 3 ק"מ".

"שני ההורים שלי הגיעו לטקס, הם מאוד תומכים בי כמפקד ושמחו לראות את הצוות שלי. לקראת הסוף הייתה עליה חדה שבסופה אפשר היה כבר לראות את הראשים של ההורים מבצבצים. ברגע הזה כולנו קיבלנו אנרגיות. את הקילומטר האחרון כבר עשינו בריצה יחד עם המשפחות, זה הרגע שבו ידעתי שאני לא מתחרט על כלום, ידעתי שאני במקום הנכון".